ע"א 191/66

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, עניינו בסמכותו של פקיד מוסמך לפי חוק הבתים המשותפים, התשכ"א-1961, לדון בסכסוכים הנוגעים לזכויות קניין בבית משותף. המקרה שלפנינו נסוב סביב מחלוקת בין משיב למערערת באשר למיקומו של מיכל גז במעבר משותף של ביתם המשותף. המשיב טען כי חתימתו על סקיצה שסימנה את המעבר כרכוש משותף זויפה. הגורם המוסמך, המופקד על רישום בתים משותפים, סירב לשמוע את טענת המשיב בטענה כי היא חורגת מתחום שיפוטו. לאחר מכן הובא העניין בפני בית המשפט המחוזי, אשר הורה לגורם המוסמך לדון בבקשה לתיקון צו הרישום. עם זאת, הגורם המוסמך דחה שוב את הבקשה, מה שהוביל לערעור נוסף בבית המשפט המחוזי. ערעור זה הביא להסלמת העניין לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון בחן את תפקידו וסמכותו של הגורם המוסמך לפי חוק הבתים המשותפים. בית המשפט הכיר ברצון להימנע מהתרוצצות בעלי דין בין ערכאות שונות ובמגמה של איחוד סמכויות להכריע בעניינים במקום אחד. נדון תפקידו של הגורם המוסמך ברישום בתים משותפים ובתיקון רישומים תוך שימת דגש על אופיים המנהלי. נקבע כי סמכותו של הפקיד משתרעת על בירור שאלות הקשורות לרישום, לרבות טענות לזיוף, כל עוד הן עולות במהלך הליך הרישום. עם זאת, מחלוקות לגבי זכויות קניין קיימות חייבות להיות מיושבות על ידי בתי המשפט המוסמכים. במקרה הספציפי מצא בית המשפט כי טענת הזיוף של המשיב אינה מטילה ספק בקשר הרכושי אלא בלגיטימיות של הליך הרישום עצמו. לכן, זה נפל בסמכותו של הגורם המוסמך. משכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור, ואישר את ההחלטה להחזיר את העניין לגורם המוסמך לדיון נוסף. המערער חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 500 לירות. השופטים זוסמן, לנדוי, ברנסון, ויתקון וכהן פסקו בעד, והשופט זוסמן נתן את פסק הדין.