עת"מ 1171/05

תקציר

פסק הדין הנדון עניינו בעתירה למתן פסק דין הצהרתי לפיו העותרים אינם חייבים ארנונה לעירייה המשיבה, וכי על האחרונה ליתן להם אישור העברת בעלות בדירה המצויה ברכוש העירייה. העותרים מכרו את הדירה האמורה בשנת 2004, אך העירייה סירבה לאשר את ההעברה, בטענה כי לעותרים יתרת חובות מס בשנים 1991-1993. העותרים טענו כי הודיעו כדין לעירייה על השכרת הדירה לצד שלישי בתקופה הנדונה, אך העירייה לא עדכנה את רישומה בהתאם. עוד טענו כי הרישום הרשלני של העירייה הסב להם נזק ראייתי והקשה עליהם להוכיח את טענותיהם ולתבוע תשלום מהדיירים בפועל באותה עת. מנגד, טענה העירייה כי לא עודכנה על שינוי החזקה וכי ניסיונותיה לגבות תשלומים מהעותרים סוכלו בשל אי עדכון כתובתם. לטענת הרשות המקומית, הנטל היה על העותרים למסור הודעה בכתב על ההעברה, דבר שלא עשו. בית המשפט בחן את השאלה האם ניתן להסתפק בהודעה בעל פה או בצורות אחרות, ומצא כי הודעה בכתב אכן מהווה תנאי מוקדם לפטור את הבעלים מתשלום ארנונה נוספת. השופט שקל בכובד ראש את הראיות שהוצגו ומצא את גרסת העותרים אמינה יותר. הם הוכיחו כי לא היו דיירי הדירה בתקופה המדוברת ואכן הודיעו לעירייה על שינוי השכירות. השופט מתח ביקורת על הניהול הכושל של העירייה את הרישומים ועל חוסר השקיפות שלה במהלך המשפט, וציין כי היא נמנעה מלחשוף מסמכים במועד. יתר על כן, השופטת השתמשה בעקרון תום הלב, והגיעה למסקנה כי אין זה סביר לצפות מהעותרים לשלם את החוב או לרדוף אחר אותם דיירים אלמונים שהחזיקו בדירה בתקופה הנדונה. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת העותרים, קיבל את עתירתם והורה לעירייה לתת את האישור להעברת הבעלות מבלי להתנות אותו בתשלום חובות היסטוריים. כן נדרשה העירייה לשאת בהוצאות המשפט של העותרים ובשכר טרחת עורך דין.