ע"פ 22379-08-20

תקציר

הערעור מתייחס למעצרו של המערער ולמעצרו לאחר מכן בגין תקיפת שוטרים. הטענה המרכזית שהועלתה בערר היא כי מעצרו של המערער היה בלתי חוקי משום שהמדינה נמנעה מלמסור את עדותו של המקור העיקרי לחשד, דבר שהוביל למעצר שלא כדין. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי המעצר היה חוקי. בפסק הדין נקבע כי חשד סביר למעצר יכול להתבסס על עדות שמיעה שהועברה, ובלבד שניתן יהיה לבחון את החשד הראשוני. במקרה דנן, המידע שהוביל למעצר, לרבות תיאורו וכתובתו של המערער, היה ספציפי ומפורט, והצדיק את פעולות השוטרים. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי גם אם המעצר היה בלתי חוקי, התנגדותו של המערער למעצר הייתה מופרזת, נוכח התנהגותם המרוסנת של השוטרים. הערעור נדחה, וגזר הדין נמצא מתאים, ללא התייחסות לשינויו, שכן המערער כבר ריצה את תקופת המאסר. פסק הדין הדגיש את החשיבות של בחינת נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה לעניין סבירות החשד למעצר.