בש"פ 211/98

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט השלום לחייב את המערער וסניגורו להשיב את החומר האבוד השייך לתביעה כדי לסייע בחקירה. בית המשפט יחליט אם תיפגע זכותו של המערער מפני הפללה עצמית אם תתקבל החלטת הערכאה הנמוכה יותר, ואם יש להחזיר את החומר לתביעה. השופט פפר סבור כי יש לקבל את הערעור משום שזכות היסוד של המערער תיפגע אם המכונה תוחזר. הזכות מפני הפללה עצמית היא עקרון יסוד במשפט הפלילי ונחשבת לזכות אדם הנגזרת מכבודו של אדם. מאחר שזכות זו היא חוקתית, היא עומדת ברמה גבוהה יותר מזכויות אחרות. במשפט הפלילי, אינטרס "ההליך ההוגן" צריך לגבור על אינטרס "המאבק בפשיעה". הזכות שלא להפליל את עצמך חלה על נאשם במהלך המשפט, ומאחר שהמערער מצוי בשלב שלאחר החקירה, לא ניתן לחייבו לסייע לתביעה. יתר על כן, החוק הישראלי מחייב אמירות משפטיות מפורשות כדי לשלול מנאשם את הזכות מפני הפללה עצמית, ומאחר שאין אמירה כזו בדבר החזרת חומרים אבודים, זכויותיו של המערער ייפגעו. הנחתו של השופט הנדל היא שאין הסדר משפטי מפורש למקרה זה. היא מסבירה כי הפללה עצמית דורשת שני תנאים: הראיה צריכה להיות הבסיס להרשעה עצמית, והיא חייבת לבוא מהאדם עצמו. הנדל טוען כי החזרת החומר האבוד על ידי המערער אינה מהווה הפללה עצמית, שכן החומר נמסר לו על ידי המשטרה והוא לא יצר אותו. לפיכך, אין בחיוב המערער להחזיר את החומר כדי לפגוע בזכותו מפני הפללה עצמית. אמנם אין בסיס משפטי לתמוך בהחלטת בית משפט השלום, אך הנדל מציע שבית המשפט יפעל בדרך המשרתת את הצדק בצורה הטובה ביותר. היא מדגישה כי המשפט הפלילי מטיל את הנטל להוכיח את אשמתו של נאשם על התביעה, ומכאן משתמע כי לנאשם זכות השתיקה וזכות חוסר המעש. על התביעה להוכיח את האשמה מעבר לספק סביר, ואין לנאשם חובה פרוצדורלית לפעול. חיוב הנאשם להחזיר את החומר ייצור תקדים בלתי רצוי ויפגע בזכויותיו. עם זאת, הנדל מציין כי ייתכנו מקרים חריגים של עבירות חמורות מאוד שבהם בית המשפט עשוי לשקול תוצאה שונה. במקרה ספציפי זה, מדובר בעבירה חמורה אך לא קיצונית, ועל כן אין לחייב את המערער ועורך דינו להשיב את החומר האבוד.