סע"ש 36915-08-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבקשת פסלות: **רקע עובדתי:** התובעת (המבקשת) הגישה בקשה לפסול את הרשמת מלדון בתיק, בטענה כי כיהנו יחד כדיינות בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז חיפה, וכי כהונה משותפת זו, הכוללת ישיבות פנימיות, חשיפה למידע רגיש, והשתתפות בפורומים מקצועיים, יוצרת קרבה מקצועית ועלולה להעיד על משוא פנים. המשיבים התנגדו לבקשה, וטענו כי אין כל היכרות אישית או מקצועית ביניהם לבין הרשמת, וכי לא כיהנו יחד באותו הרכב, לא קיימו פגישות משותפות, ואף לא נכחו יחד באירוע היחיד שנערך. **המסגרת הנורמטיבית:** * **סעיף 77א'(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984:** קובע כי שופט לא ישב בדין אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור **חשש ממשי למשוא פנים** בניהול המשפט, בין אם מיוזמתו ובין אם לבקשת בעל דין. * **סעיף 39א' לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969:** מחיל את הוראות סעיף 77א' לחוק בתי המשפט, בשינויים המחויבים, על שופטים, רשמים ונציגי ציבור בבית הדין לעבודה. **עקרונות משפטיים מרכזיים והלכות רלוונטיות:** 1. **מבחן "החשש הממשי האובייקטיבי":** הפסיקה קובעת כי לצורך הוכחת טענות פסלות, יש להוכיח **חשש ממשי אובייקטיבי** למשוא פנים. מבחן זה אינו בוחן את התרשמותו הסובייקטיבית של בעל הדין, אלא הערכה אובייקטיבית של בית המשפט, האם "מן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאד מסתברת, שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי-הדין באובייקטיביות הדרושה" (ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל). 2. **היכרות מקצועית כשלעצמה אינה עילת פסלות:** הפסיקה הכירה בכך שהיכרות מקצועית, כשלעצמה, אינה מקימה בהכרח "עניין אישי" או "קרבה ממשית" או כל חשש ממשי אחר למשוא פנים. בעניין י' חיימוביץ' (ע"ע (ארצי) 4477-11-15), נקבע כי היכרות מקצועית בין שופטת לעד אינה עילה לפסלות. בית הדין מחדד נקודה זו וקובע כי אף אם הרשמת ועו"ד הופמן היו יושבים באותו הרכב, לא היה בכך כדי להקים עילת פסלות. 3. **"מראית פני הצדק" - נסיבות מיוחדות מאוד:** הפסיקה מכירה במקרים חריגים שבהם "מראית פני הצדק" עשויה להצדיק פסילה, אך זאת רק כאשר מתקיימות "נסיבות מיוחדות עד מאוד". 4. **החובה לשבת בדין:** בית המשפט העליון פסק כי הזכות לשבת במשפט כרוכה בחובה לעשות כן. על כן, שופט (או רשם) לא יפסול עצמו מקום שהתנאים לפסילה אינם מתקיימים (ע"א 4845/01 אלרון נ' קיבוץ עינת). **הכרעת בית הדין:** בית הדין דחה את בקשת הפסלות. **נימוקי ההחלטה:** * **היעדר היכרות אישית או מקצועית:** בית הדין קבע כי אין לו כל היכרות מוקדמת עם עו"ד הופמן, לא אישית ולא מקצועית. כמו כן, לא נערכה ביניהם כל פגישה או דיון משותף במסגרת כהונתם כדיינים בבית הדין המשמעתי. * **אי-קיום נסיבות המעידות על חשש ממשי:** בית הדין קבע כי לא התקיימו נסיבות המעידות על חשש ממשי למשוא פנים, וכי המבקשת לא הצביעה על נסיבות המצדיקות פסילתו. * **היכרות מקצועית בלבד אינה עילה:** בית הדין הסתמך על הפסיקה (כגון עניין חיימוביץ') וקבע כי גם אילו הייתה היכרות מקצועית, אין בכך כדי להקים עילת פסלות. * **העדר בסיס חוקי לבקשה:** סיכום ההחלטה מדגיש כי הבקשה אינה מגלה שום עילה בחוק לפסילה. * **החובה שלא לפסול עצמי שלא לצורך:** בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, בית הדין הדגיש כי ישנה חובה שלא לפסול עצמי מקום שהתנאים לפסילה אינם קיימים. **חידוש או דגש משפטי:** ההחלטה מדגישה את הדרישה המחמירה להוכחת **חשש ממשי ואובייקטיבי** למשוא פנים. במקרה זה, הטענה של המבקשת התבססה על קשר מוסדי ותיאורטי, ללא ראיות קונקרטיות לקיום היכרות אישית או מקצועית הדוקה, או למצב שבו היכרות כזו הייתה עלולה להטות את הכף. ההחלטה מאששת את העיקרון כי היכרות מקצועית גרידא, הנפוצה במערכת המשפט, אינה מהווה, כשלעצמה, עילה לפסילה, אלא אם כן מוכח באופן ברור כי היא יוצרת חשש ממשי ומוסדי לאי-אובייקטיביות. הדיון בעניין זה מדגים את ההפרדה הברורה שנדרשת בין תפקוד שיפוטי מקצועי לבין חששות סובייקטיביים או משפטיים מבוססים באופן חלש. **השלכות:** החלטה זו מחזקת את הסטנדרט הנדרש להגשת בקשות פסלות, ומטילה את נטל ההוכחה המוגבר על המבקש. היא מדגישה את חשיבותה של התרשמות אובייקטיבית של "האדם הסביר" מן ההליכים, ולא הסובייקטיביות של אחד הצדדים. ההחלטה גם מהווה תזכורת כי קיים מחיר (הוצאות משפט) להגשת בקשות חסרות בסיס משפטי מוצק.