דב"ע נה/280 - 0

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה, אשר דחה על הסף תביעה המבקשת לתקן עוול לכאורה בקביעת קצבת הנכות מעבודה של המערערת. המערער הגיש תביעה במקור בשנת 1992, וערער על החלטת ועדה רפואית לעררים משנת 1976 בעניין אחוזי הנכות שלו. המשיב הפעיל את תקופת ההתיישנות וטען כי לבית הדין לעבודה אין סמכות להאריך את המועד האחרון להגשת ערעור. בית הדין המחוזי הסכים ודחה את התביעה. בערעור, הסוגיות המרכזיות היו האם לבית הדין לעבודה יש סמכות להאריך את המועד האחרון להגשת ערעור, החלת תקופת ההתיישנות וזמינותו של סעד הצהרתי. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית הדין האזורי, וקבע כי בית הדין לעבודה יכול להאריך מועדים רק לתביעות שכבר הוגשו, ולא להגשה ראשונית של תביעה. בנוסף, קבע בית המשפט כי לא ניתן להצדיק את השיהוי הממושך ולהחיל עליו את תקופת ההתיישנות. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי אין להשתמש בפסק דין הצהרתי כדי לעקוף דרישות פרוצדורליות, במיוחד כאשר למערער עומד סעד מהותי זמין. לפיכך, הערעור נדחה, תוך הדגשה כי המערערת ניצלה לרעה את הליכי בית המשפט בכך שביקשה סעד הצהרתי.