בד"א 29/19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי הליך משמעתי שהוגש נגד עורך דין על ידי ועדת האתיקה של מחוז חיפה של לשכת עורכי הדין במחוז חיפה. בית משפט קמא הרשיע את עורך הדין בהתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ואי מתן מענה לתלונה, אך זיכה אותו ממספר אישומים נוספים, בהם שליחת יד בכספי הלקוח ואי שמירה על כבוד המקצוע. המחלוקת העיקרית נגעה לטיפול בעניינו של הלקוח ולהשבת כספי שכר טרחתו של הלקוח. בית משפט קמא מצא כי עורך הדין התנהל ברשלנות ולא נתן הודעה מפורשת על סיום התיק, אך לא ביצע חלק מהעבירות החמורות יותר המיוחסות לו. ועדת האתיקה ערערה על פסק הדין וטענה כי הימנעותו של עורך הדין מהשבת כספי שכר הטרחה מהווה עבירה חמורה יותר וכי עורך הדין לא טיפל בעניינו של הלקוח, הטעה את הלקוח לגבי מצב תביעתו ולא הודיע לו על הפסקת הייצוג. עוד טענו כי העונש שהטיל בית משפט קמא אינו מספק. מנגד, טען עורך הדין כי הוועדה לא הוכיחה את העבירות שבהן הואשם וכי התנהלותו אינה מצדיקה את האישומים שהוגשו נגדו. לאחר ששקלה את הראיות והשיקולים, לא מצאה ערכאת הערעור עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אך הסכימה להתערב בגזר הדין. בית המשפט מצא כי הימנעותו של עורך הדין מהשבת כספי שכר הטרחה במשך מספר שנים אינה מתקבלת על הדעת, במיוחד נוכח היעדר הסבר מניח את הדעת לעיכוב. בית המשפט הלין גם על כך שלא השיב לתלונה, מה שגרם לוועדת האתיקה הוצאות ומאמצים מיותרים. בסופו של דבר, החליט בית המשפט לערעורים לאשר את ההרשעה באשמת התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ואי מתן מענה לתלונה, אך החמיר את העונש. בנוסף לנזיפה עליה הורה בית המשפט קמא, חויב עורך הדין לשלם הוצאות בסך 1,500 ₪ לוועדת האתיקה של מחוז חיפה. בית המשפט הדגיש כי על עורכי הדין לנקוט משנה זהירות ופעולה נמרצת יותר בטיפול בכספי לקוחות, וכי אי מענה לתלונות מהווה עבירה חמורה.