ע"ו 46262-06-13

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לערעור על החלטת ועדה פסיכיאטרית בנוגע לתנאי החופשה של המערער בעת אשפוזו תחת צו לטיפול נפשי. הוועדה העניקה למערער חופשות מוגבלות של עד 6 שעות בשטח בית החולים, תחת ליווי. המערערת ביקשה להאריך חופשות אלה ל-24 שעות, ללא ליווי. הערעור נדחה. הכרעת הדין משרטטת את עברו של המערער, לרבות כתב אישום בגין תקיפה בנסיבות מחמירות, חניקה ואיום על קטין. צו אשפוז הוצא בשנת 2012 בעקבות אירועים אלה. עניינו של המערער נדון בוועדה מעת לעת, כמתחייב בחוק. בעקבות דיון שנערך ביוני 2013, שבו המליצו הרופאים המטפלים על חופשות ארוכות יותר ללא פיקוח, החליטה הוועדה לשמור על תנאי החופשה הנוכחיים, בנימוק של סכנה בינונית לאחרים. החלטה זו התבססה על הערכת מצבו הנוכחי של המערער, שכללה את הרקע לעבירה, התנהגותו במהלך אשפוזו ובדיקתו בפני הוועדה. בית המשפט הכיר בשיקול דעתה של הוועדה בעניינים אלה, שהם החלטות מקצועיות הנוגעות להיבטים רפואיים של התנהגות המטופל. נמצא כי החלטת הוועדה הייתה סבירה, עולה בקנה אחד עם הבדיקה ולא חרגה ממתחם הסבירות. זאת ועוד, השינוי בעמדת היועץ המשפטי לממשלה מהדיון הקודם היה מוצדק בשל הערכתה השונה של הוועדה את מסוכנותו של המערער לזולת. תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה הוא לשקול את טובת הציבור ולהגן עליו מפני סכנה פוטנציאלית הנשקפת מהמערער. לפיכך, הערעור לשינוי החלטת הוועדה נדחה. פסק דין זה מחזק את התפיסה כי בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה הפסיכיאטרית, אלא אם היא חורגת באופן משמעותי מהסבירות.