סע"ש 10037-02-20

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה היא האם התובע, שמונה ליו"ר מועדון כדורגל, היה מתנדב או עובד של האגודה הנתבעת. בית הדין קבע כי התובע לא הצליח להוכיח כי הוא עובד. מהראיות עולה כי משרתו של התובע לא תוקצבה, ולא הוכחה הבטחה כלשהי לשכר, ואף לא היה חוזה עבודה בכתב. תפקידו של התובע היה התנדבותי בעיקרו, שכן הוא מילא תפקידים ייצוגיים ושאף לעבור לניהול המועדון כעסק. עוד ציין בית הדין כי התנהלותו של התובע אינה דומה לזו של עובד, שכן הוא עבד בשעות גמישות, לא היה מחויב לתקופת עבודה מסוימת, והיה יכול להפסיק לעבוד בכל עת. יתר על כן, התובע לא דיווח על העסקתו הנטענת לרשויות, והעמותה לא פיקחה או ניהלה אותו כמו מעסיק טיפוסי. ככלל, קבע בית המשפט כי התובע ראה בתפקידו הזדמנות עסקית ופעל בהתנדבות. מאחר שלא התקיימו יחסי עבודה, לא הייתה לבית הדין סמכות לדון בטענות התובעת בדבר פיטורים שלא כדין והפרת נהלים. לפיכך, נדחתה התביעה על כל מרכיביה, והתובע חויב לשלם את הוצאות הנתבע.