ע"א 2362/19

תקציר

פסק הדין עוסק בסוגיה השנויה במחלוקת האם יש להטיל על הרשות הפלסטינית אחריות נזיקית בגין תשלום משכורות לאסירים ביטחוניים ובני משפחותיהם. הוא בוחן את תקנות האחריות בדיני הנזיקין, תוך התמקדות בדוקטרינת ה"אשרור" שבסעיף 12, המאפשרת הטלת אחריות על מי שמאשר או מאשר מעשה פסול לאחר ביצועו. בית המשפט בוחן אם פעולות הרש"פ עולות לכדי אשרור פעולות המחבלים, דבר שעשוי להצדיק אחריות. חוות דעתו של השופט עמית, עמו מסכים השופט מינץ, גורסת כי מדיניות הרשות אכן מבטאת תמיכה בדיעבד ומהווה אשרור, ובכך מחייבת את הרשות לתת דין וחשבון. עם זאת, הם מציינים כי אין להחיל פיצויים עונשיים בהקשר זה בשל אופיו החריג של אשרור בדיני הנזיקין. השופט גרוסקופף חולק על כך, מדגיש את הצורך בקשר משמעותי בין המאשר לבין המעשה העוולה, ותוהה אם קשר כזה קיים במקרה זה. בסופו של דבר, בית המשפט, בדעת רוב, מגיע למסקנה כי תשלומי הרשות אכן מהווים אשרור, מה שהופך אותם לאחראים חלקית בנזיקין אך לא לפיצויים עונשיים. התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי לבחינה נוספת של הפיצויים המגיעים לו, תוך התמקדות בנזקים ישירים ולא עונשיים.