ת"א 14672-02-16

תקציר

מדובר בארבע תביעות נפרדות שהגישו בעלי קרקעות נגד רשות מקרקעי ישראל ושר התחבורה, בדרישה לפיצוי בגין הפקעת נכסיהם לפי פקודת הדרכים. השופט מספק ניתוח מקיף של העובדות והראיות שהוצגו בכל מקרה. הסוגיה הראשונה בה התייחסו היא מועד תפיסת המקרקעין, כאשר בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי התפיסה התרחשה בשנים 2006-2007, ודחה את טענת התובעים כי היא התרחשה מאוחר יותר. הדבר משמעותי שכן הוא משפיע על תקופת ההתיישנות ועל הנזק הראייתי שנגרם עקב השיהוי בהגשת התביעות. לאחר מכן דן השופט בתפקידו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט ומקבל את קביעותיו לגבי התחומים שעליהם חל הצו משנת 2005, ומוצא אותן מבוססות היטב ומבוססות על ראיות. גם מסקנת המומחה כי התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין שטחים שהופקעו בצווים קודמים מתקבלת. באשר לתביעות התובעים לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, מסכים בית המשפט עם חוות דעתו של המומחה כי התובעים קיבלו פיצוי בגין מלוא שווי הקרקע בהליך לפי סעיף 197, כלומר כל תשלום נוסף יהווה פיצוי כפול. השופט מקבל גם את קביעת המומחה, כי השטח שבגינו פוצו התובעים לפי סעיף 197 גדול מהשטח שנכלל בצו משנת 2005. בית המשפט דוחה את טענות התובעים לרכיבי פיצוי נוספים, וקובע כי הם אינם זכאים לפיצוי בגין שטחים שלא נכללו בצו משנת 2005, וגם לא בגין הפסד דמי חכירה שכן ההפקעות בוצעו לפי פקודת הדרכים. בהתייחסה לתביעה לפיצויי סבל, דנה השופטת בסמכותו של שר התחבורה להעניק פיצוי כאמור ובעקרונות המשפטיים החלים. בית המשפט מוצא כי החלטת השר התבססה על טעמים משפטיים ועובדתיים והייתה סבירה, ודחה את טענות התובעים להתערבות. באשר למסלול הפרוצדורלי לבירור סכסוכים הנוגעים לפיצוי בגין סבל, מבהיר בית המשפט כי הוא בוחן את החלטת השר על פי עקרונות המשפט המנהלי. לאחר מכן עובר השופט לבחון כל אחד מארבעת המקרים לגופו וקובע את זכאותם של תובעים ספציפיים לפיצויים, תוך התחשבות בראיות שהוצגו ובהחלטת השר. בסופו של דבר, בית המשפט דוחה את תביעות התובעים לפיצויים בכל ארבעת המקרים, למעט תובעים ספציפיים להם ישולמו פיצויי סבל בכפוף לתנאים מסוימים. השופט גם מחליט שכל צד יישא בהוצאותיו, בהתחשב באופי ההליך ובתוצאותיו. פסק הדין ניתן ביום 19.12.2024 ובכך סוגר את תביעות בעלי הקרקע לפיצויים.