ע"ע 43772-08-11

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך עבודה על הפיצויים המגיעים לעובד שעבד בחברת שמירה. הנושא המרכזי היה חישוב גמול השעות הנוספות, כאשר העובד טען כי מכסת השעות השבועית צריכה לכלול שעות נוספות יומיות. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, תוך שהוא מצטט פסיקה קודמת (סמי בוג'ו - כאל בנין) שהבהירה כי רק שעות עבודה רגילות נחשבות למכסה השבועית. בית המשפט אישר את החלטת בית משפט קמא בעניין זה ומצא כי שיטת החישוב בה נעשה שימוש הייתה ראויה. פסק הדין התייחס גם לטענות העובד לתוספת ותק ולהפרת חובה חקוקה בגין אי מתן מנוחה שבועית. בית הדין לא מצא ראיות התומכות בטענה לוותק נוסף וקבע כי יש לבחון את הטענה בגין הפרת חובה על פי היתר ההעסקה בענף השמירה. אם בית הדין יקבע כי העובד אכן הועסק שלא כדין, הוא עשוי לשקול פסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש. בנוסף, פסק הדין הורה לבית המשפט קמא לבחון מחדש את המקרה על סמך דוחות הנוכחות שהוגשו וכל ראיה שהציג המעסיק. בית הדין הדגיש כי 9% הנוספים ששולמו לעובד עבור שעות נוספות צריכים להילקח בחשבון בחישוב מחדש. סוגיית ההוצאות הושארה לשיקול דעתו של בית המשפט קמא, בעוד הצדדים עודדו לשקול פשרה שתחסוך התדיינות נוספת. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים, ומודיעה להם האפשרות לערער על ההחלטה לערכאה גבוהה יותר.