דב"ע לב/27 - 0

תקציר

המקרה מתמקד בפועל בניין שבמהלך הפסקה שהוכרזה על ידי מכשיר מיוחד, עזב את אתר העבודה כדי לקנות בקבוק מיץ וסיגריות מקיוסק מעבר לכביש. למרבה הצער, בעת שחצה את הכביש כדי לחזור לאתר העבודה, הוא נפגע ממונית ונפצע. השאלה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם התאונה נחשבת ל"תאונת עבודה" כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי, והאם על המוסד לביטוח לאומי לפסוק פיצויים. פסק הדין של בית המשפט הכיר בכך שהתפיסה המסורתית של הביטוי 'תוך כדי עבודה', שהגבילה אותו לתקופה שבה עובד מבצע את חובתו כלפי מעסיקו, היא מיושנת. במקום זאת, בית המשפט אימץ גישה מורכבת יותר, וראה את מערכת היחסים בין עובד לעבודתו בצורה הוליסטית יותר. לפי גישה זו, רצף העבודה אינו נשבר בהכרח כאשר עובד נוטל על עצמו משימות אישיות, כל עוד הפעולה קשורה באופן סביר לעבודתו ואינה מהווה סטייה מוחלטת ממנה. תוך יישום נימוק זה על המקרה הנדון, קבע בית המשפט כי יש לראות בתאונה הקשורה לקניית מזון או שתייה במהלך הפסקה רשמית או מקובלת ככזו שהתרחשה "תוך כדי עבודה". בית המשפט הדגיש את חוסר המעשיות של הציפייה מעובדים העובדים במקומות שאין בהם קפיטריה או מכונות אוטומטיות להביא את המזון והשתייה שלהם לעבודה, במיוחד כאשר מדובר בעובדי חוץ שעלולים לעבוד בתנאים קשים. פסק הדין התייחס גם לפסיקה דומה של בית המשפט העליון של אינדיאנה, שהכיר בתאונה שהתרחשה במהלך הפסקה לא רשמית לרכישת משקאות קלים לעמיתים כקשורה לעבודה. בעקבות זאת קיבל בית המשפט את הערעור והורה למוסד לביטוח לאומי לשאת בהוצאות הערעור. פסק דין זה מרחיב את פרשנות המונח "תוך כדי עבודה" ומחזק את העיקרון לפיו יש להחיל את דיני הביטוח הלאומי באופן גמיש כך שישקפו את המציאות של מקומות עבודה שונים ואת צרכי העובדים השונים.