ת"א 32774-02-25

תקציר

**ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום באשדוד בת"א 32774-02-25 ענדען נ' חסן** **מבוא** החלטה זו של בית משפט השלום באשדוד (כבוד השופט יהודה ליבליין) עוסקת בבקשת נתבע (להלן: "המבקש") לחייב את התובע (להלן: "המשיב") להפקיד סכום כסף כערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע, בהתאם לתקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"). בית המשפט בחן את מכלול הטיעונים והראיות שהוצגו בפניו, ודחה את הבקשה, תוך שהוא מנמק את החלטתו בפסיקה רבת שנים ובשיקולים משפטיים מהותיים. **המסגרת הנורמטיבית והפסיקתית** תקנה 157(א) לתקנות קובעת כי "בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע". עם זאת, הפסיקה קבעה באופן עקבי כי יש להפעיל סמכות זו במשורה, במיוחד כאשר מדובר בתובע שהוא אדם פרטי (להלן: "אדם בשר ודם"). העיקרון המנחה הוא שמירה על זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות חוקתית מן המעלה הראשונה. לכן, בית המשפט יימנע ככל הניתן מלגרום לחסמים בפני תובעים למימוש זכויותיהם. רק בנסיבות חריגות, כאשר מתקיימים שני תנאים עיקריים, ניתן לחייב תובע בהפקדת ערובה: 1. **חשש כלכלי:** קיים חשש שהתובע לא יוכל לשאת בנטל ההוצאות, אם ייפסקו לחובתו, באופן שיפגע ביכולתו של הנתבע להיפרע. 2. **סיכויי התביעה:** סיכויי התביעה נמוכים באופן ניכר, או שמדובר בתביעת סרק. הפסיקה, כפי שהודגמה בהחלטה על ידי ההפניות לרע"א 1572/14 עזר נ' אמריקה ישראל אמת אביב החדשה השקעות בע"מ, מדגישה כי עוניו של תובע כשלעצמו אינו מצדיק חיובו בהפקדת ערובה, אך גם אינו מהווה מחסום בפני דרישת ערובה אם היא מוצדקת מסיבות אחרות, כמו חשש מפני הליכי סרק. **ניתוח הבקשה והתגובה** **טענות המבקש:** המבקש עתר להורות למשיב להפקיד 100,000 ₪ כערובה. הוא ביסס את בקשתו על מספר שיקולים: * **תכלית התקנה:** מניעת תביעות סרק או הליכים קלושים. * **חריגים לכלל:** טענה כי המשיב הוא תושב חוץ (אזרח ארה"ב), מהווה חריג המצדיק הפקדת ערובה. * **סיכויי תביעה נמוכים:** טענה שמדובר בתביעת סרק שמטרתה הטרדה, ושהוגשה כפעולה מקדימה למימוש המחאה. * **מצב המשיב:** השעיית המשיב מלשכת עורכי הדין, העדר אישור ניהול ספרים, אי תשלום ערובה בהליך אחר, הגשת כתב אישום פלילי בעבירות מס, ירידת דירוג האשראי שלו (דרגה 3 בחברת דן אנד ברדסטריט). * **אזרחות:** המשיב הוא אזרח ארה"ב. **טענות המשיב:** המשיב התנגד לבקשה וטען כדלקמן: * **פגמים פרוצדורליים:** הבקשה הוגשה ללא תצהיר, בניגוד לתקנה 50, והיא ארוכה מהמותר. * **סיכויי התביעה:** טענות המבקש לגבי סיכויי התביעה אינן מבוססות, ולטענת המשיב סיכויי הצלחתו גבוהים. * **מצבו הכלכלי:** המבקש אסף מידע חלקי ולא רלוונטי, ואין בו כדי להעיד על חוסר יכולתו הכלכלית לפרוע חובות. לא הוצג כל מסמך המלמד על אי-פריעת חובות. * **אזרחות ומגורים:** המשיב הוא אזרח ישראל ומתגורר בישראל. הוא מתכנן לחזור לעיסוק בעריכת דין לאחר תום תקופת השעייתו, ויש לו עסקי נדל"ן. **הכרעת בית המשפט** בית המשפט דחה את הבקשה, תוך שהוא מתייחס לנקודות העיקריות: 1. **היעדר תצהיר:** בית המשפט קיבל את טענת המשיב כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר. זוהי פגם פרוצדורלי מהותי, המפחית משמעותית את משקלם של המסמכים שצורפו. 2. **היעדר חשש כלכלי ממשי:** בהיעדר תצהיר, ומשלא הוצגה ראיה ברורה על אי-פריעת חובות, בית המשפט לא השתכנע שקיים חשש קונקרטי שימנע מהמשיב לשלם הוצאות, אם ייפסקו. 3. **סיכויי התביעה:** בית המשפט קבע כי בשלב זה, ללא שמיעת ראיות, לא ניתן לקבוע שסיכויי התביעה קלושים או שמדובר בתביעת סרק. שני הצדדים מחזיקים בטענות הראויות להישמע. 4. **זכות הגישה לערכאות:** לאור האמור, בית המשפט הדגיש כי המבקש לא עמד בתנאים הנדרשים לחייב אדם פרטי בהפקדת ערובה, וזאת תוך מתן משקל מכריע לזכות הגישה לערכאות. **היבטים נוספים וחידושים (או היעדרם)** * **אזרחות זרה:** בית המשפט אמנם התייחס לטענת המבקש בדבר היות המשיב אזרח ארה"ב, וכן לכך שהמשיב לא הכחיש זאת במפורש (אף כי טען שהוא אזרח ישראל ומתגורר בה). בעוד שהפסיקה מכירה באזרחות זרה כגורם שעשוי להצדיק דרישת ערובה, במקרה זה, יחד עם שאר הנסיבות, לא היה די בכך כדי להטות את הכף. בית המשפט הדגיש כי "עובדה זו מעלה חששות מוצדקים אצל המבקש", אך לא כזה ש"בהתאם לפסיקה מצדיק את קבלת הבקשה". * **הליכים פליליים:** בית המשפט התייחס להליכים הפליליים התלויים ועומדים נגד המשיב (עבירות מס, אי-התייצבות לדיון). הוא ציין כי "עניין זה טרם הוכרע בפסיקה האם הוא מצדיק הפקדת ערובה". הדבר מרמז על כך שגם אם היבט זה עשוי להוות שיקול, הוא אינו בגדר "מכה בפטיש" להצדקת דרישת ערובה. * **אי-חיוב בהוצאות:** אף שדחה את הבקשה, בית המשפט נמנע מלפסוק הוצאות לחובת המבקש. הוא נימק זאת בכך שההליכים הפליליים והטענה בדבר אזרחות זרה "יוצרים חשש מוצדק אצל המבקש", גם אם לא באופן שמצדיק קבלת הבקשה. בכך, בית המשפט מצא איזון בין הצורך למנוע הגשת בקשות סרק לבין מתן משקל לטענותיו של הנתבע, גם אם לא הובילו לתוצאה המבוקשת. * **הימנעות מחידוש משפטי:** ההחלטה אינה מחדשת הלכה משפטית חדשה. היא פועלת במסגרת הכללים והעקרונות שהותוו בפסיקה ארוכת שנים בנוגע לדרישת ערובה, ומיישמת אותם לנסיבות המקרה. היא מדגישה מחדש את חשיבות זכות הגישה לערכאות ואת הצורך בהוכחת חשש כלכלי ממשי ו/או סיכויי תביעה קלושים. **סיכום** החלטת בית משפט השלום באשדוד מהווה דוגמה ליישום עקרונות הפסיקה הנוהגת בנוגע לדרישת ערובה להוצאות. בית המשפט הדגיש כי בעוד שתקנה 157 מעניקה סמכות לבית המשפט, הרי שזכות הגישה לערכאות מחייבת איפוק ושימוש בסמכות זו רק בנסיבות חריגות. בהיעדר תצהיר תומך, ומשלא הוכחו די הצורך חשש כלכלי ממשי או סיכויי תביעה קלושים, הבקשה נדחתה. עם זאת, בית המשפט גילה הבנה ל"חששות המוצדקים" של המבקש, ובא לידי ביטוי באי-חיובו בהוצאות. ההחלטה מדגישה את האיזון העדין שבית המשפט נדרש לו בין הגנה על הנתבע מפני הליכים מופרכים לבין הבטחת יכולתו של התובע לממש את זכויותיו.