ע"א 2792/03

תקציר

במקרה שלפנינו, הערעור שכנגד נדחה משום שטענותיו אינן קשורות לאלה שבהודעת הערעור. פסק הדין דן גם בתהליך קביעת החיובים ופסיקת ההוצאות כהליך דו-שלבי, תוך הדגשת הצורך לבחון זאת לגופו של עניין בכל מקרה. בית המשפט מדגיש כי על פי תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, הצד הזוכה אמור בדרך כלל לקבל שכר טרחה בשיעור אחיד, אך על בית המשפט להסביר חריגות. בעוד פסקי דין קודמים מראים חוסר רצון להתערב בהחלטות פרוצדורליות של בית המשפט בנושא אגרות, חריגים מתרחשים כאשר חריגות משמעותיות מהתעריף המומלץ חסרות הצדקה. במקרה זה, בית המשפט המחוזי נמנע מלנמק את החלטתו בעניין שכר טרחת עורכי הדין. פסק הדין מדגיש כי המערערת מס' 1 חבה ברשלנות ובהפרת חובת תום הלב, דבר המלמד על בסיס ייחודי לחבות מעבר למסגרות החוזיות או הנזיקיות המסורתיות. חובת תום הלב, יסוד יסוד במשפט הישראלי, מכתיבה התנהלות ישרה והוגנת וחלה באופן רחב, ומשפיעה גם על סוכני התאגיד. בית המשפט מצא את המערערת אשמה בהתנהלות כספית מטעה, אשר נשאה באחריות אישית לנזקי המשיב. השופט א' גרוניס מסכים עם דחיית הערעור הנוגע למערערת מס' 1 וקבלת הערעורים הנוגעים למערערים 2 ו-3, לצד דחיית הערעור שכנגד, תוך ציון היעדר דרישה לדון בחוקיותו. פסק הדין הסופי משקף עמדות אלה, ומאשר את הצורך של בתי המשפט לנמק כל חריגה בפסיקת שכר טרחה ומחזק את חשיבות תום הלב בהתנהלות המשפטית והעסקית.