ת"א 535/93

תקציר

בפסק דין ארוך זה פוסקת השופטת לטובת התובעים, שהם 11 רוכשי דירות התובעים את הנתבע לפיצויים בשל איחור במסירת דירותיהם, ליקויי בנייה ונזקים נוספים. הנתבעת מכחישה טענות אלה אך אינה מצליחה להביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. השופט מורה לנתבע לפצות את התובעים בסך 470,000 ₪, בצירוף 80% מהוצאותיהם ו-15% דמי שכירות ומע"מ. סכום זה ישולם בתוך 45 יום או שיהיו בו הפרשי הצמדה וריבית מרבית מיום פסק הדין. התובעים דרשו תחילה פיצויים בסך 1,497,505 ש"ח, אך בהמשך הפחיתו את תביעתם לסך של 1,100,000 ש"ח. החלטת השופט מבוססת על פשרה בין הצדדים, תוך התחשבות בראיות שהוצגו ובסיכונים ובסיכויים של טענות כל אחד מהצדדים. פסק הדין מתייחס גם לתיקון חלקי של ליקויים שהוסכם עליהם בבית המשפט, שלא התקיים. מהנדס מומחה שמונה על ידי בית המשפט הגיש חוות דעת מפורטת בתיק, ושני הצדדים הציגו את הבהרותיהם ושאלותיהם למומחה. השופט, לאחר פרישתו של השופט המקורי, המשיך את הדיון ובסופו של דבר הגיע לפסק דין של פשרה, ביקר במקום ועיין בסיכומים משלימים. השופטת מתייחסת גם לבקשת התובעים להבחין בין ראשי הנזק השונים ולבקשת הנתבע להפריד בין סכומי הפיצוי בגין ליקויים בביצוע ובתכנון. חוות הדעת של המומחה שמונה על ידי בית המשפט משמשת כנקודת מוצא להכרעת הדין, והשופט עדכן חלק מהקביעות לטובת התובעים, תוך התחשבות גם בטענות הנתבע. השופט מורה על תשלום הפיצויים באופן מידתי, תוך התייחסות לפסיקה קודמת, ודוחה את טענת הנתבע בדבר מעמדה של הנציגות. בנוסף, השופט פוסק לטובת התובעים מס' 8, למרות טענה לתביעה משפטית נגדם. הכרעת הדין צריכה להינתן בהעדר הצדדים, והשופט מדגיש כי הפשרה צריכה להיות מכרעת, אף שאינה שרירותית, ועליה להתבסס על שקילה רצינית של הראיות והטיעונים שהוצגו.