בש"פ 5876/22

תקציר

פסק הדין מקבל את בקשת הערעור על החלטת המעצר של המבקשים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. השופט החליט לדון בבקשה כאילו מדובר בערעור, תוך הפעלת סמכותו לפי סעיף 53(א1)(2) לחוק המעצרים. זאת, בשל החלטת בית המשפט המחוזי הפוגעת באופן בלתי מידתי בזכויותיו של המבקש. הבקשה עומדת בסטנדרט המחמיר למקרים כאלה, כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או כאשר מתקיימות נסיבות חריגות. ההחלטה לעצור נאשם עד למשפטו מחייבת ראיות לכאורה הקושרות אותו לעבירה, עילות למעצרו וצורך שלא ניתן לספק אותו באמצעים פחות פולשניים לחירות. אמנם מעטים המקרים הנוגעים למעצרם של נאשמים בעבירות ביטוי, אך רובם הסתיימו בחלופות מעצר. עניינו של המבקש, הכולל אישומים של הסתה לאלימות, יכול להתנהל גם באמצעות חלופה כגון מעצר בית בתנאים מגבילים, במיוחד לאור האקלים הפוליטי הרגוע הנוכחי. נסיבות העבירה, כתב האישום התלוי ועומד ועברו הפלילי של המבקש לא היוו עילה מספקת להצדקת מעצר. תחת זאת, על בית המשפט להתמקד באפשרות לקבוע תנאים שיגבילו למעשה את גישתו של המבקש לאינטרנט, ובכך יפחיתו את הסכנה הנשקפת ממנו. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי מתהפכת, והתיק מוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך קביעת התנאים לשחרורו של המבקש.