ת"צ 35183-05-13

תקציר

המבקש, דרור הולנברג, הגיש תביעה מנהלית ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית נגד עיריית הרצליה. התביעה עסקה בגבייה בלתי חוקית לכאורה של ריבית על פיגורים בתשלומי ארנונה. המבקש טען כי שיטת חישוב הריבית של העירייה מנוגדת לחוק הרשויות המקומיות. זמן קצר לאחר הגשת הבקשה הודיעה העירייה כי תחדל משיטת הגבייה השנויה במחלוקת. משכך, דחה בית המשפט את התביעה, כפי שנקבע במקרים אלה בחוק התובענות הייצוגיות, ופסק את שכרם ושכר טרחתם של המבקש ובאי כוחו. השופט קבע כי טרחתו של המבקש והסיכון שנטל היו מזעריים, בהתחשב בכך שכבר הוגשו מספר בקשות דומות ברחבי הארץ, שחלקן אושרו כתובענות ייצוגיות, ומשום שהודעת העירייה על הפסקת הגבייה חסכה משאבים רבים. עם זאת, השופט הכיר בתועלת לקבוצה המיוצגת על ידי המבקש ובחשיבות הציבורית של התיק, מה שהוביל לתיקון מצב בלתי חוקי. השופטת לקחה בחשבון גם את הימנעותו של המבקש מפנייה לעירייה טרם הגשת הבקשה, את כספי הציבור שמהם ישולמו הגמול והאגרות, ואת הפער המשמעותי בין סכומי התביעה הנתבעים לבין סכומי התביעה בפועל. בסופו של דבר נפסק למבקש שכר טרחה בסך 10,000 ₪, ועורכי דינו קיבלו שכר טרחה בסך 30,000 ₪, שניהם סכומים הכוללים ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין. בקשת המבקש להחזר הוצאות נדחתה בשל היעדר ראיות תומכות.