ע"פ 5492/11

תקציר

המערער הורשע בגניבת רכב ובתקיפה בנסיבות מחמירות בכוונה לפי סעיפים 413ב(א) ו-329(א)(2) לחוק העונשין. ההרשעה בגניבת רכב הסתמכה על החזקה השכיחה, ממנה עולה כי החזקה בסמוך לאחר הגניבה משמעה מעורבות בעבירה, אלא אם כן הופרכה במידה מספקת. המערער נמצא עם הרכב הגנוב 18 שעות לאחר הגניבה, אשר בשילוב גורמים מפלילים נוספים חיזקו את החזקתו ומעורבותו. הסברו, לפיו התבקש למסור את המכונית לרמאללה על ידי אדם זר, היה חסר אמינות ואינו סותר למעשה את ההנחה. לגבי תקיפה בנסיבות מחמירות בחן בית המשפט האם חל כלל הציפייה, המשווה ראיית הנולד של נזק מסתבר לכוונה. נטען כי המערער צפה את הנזק המסתבר של נהיגה לעבר שוטר, ובכך עמד בדרישת הכוונה למרות שלא הוכחה כוונה ישירה לפגוע. בית המשפט דחה את ערעורו של המערער על שתי ההרשעות, תוך שהוא מציין את הזלזול החמור באכיפת החוק ואת הסיכון הממשי הנשקף לקצין. העונש, שזכה לביקורת מצד שירות המבחן על החמרתו, נמצא הולם בהתחשב בחומרת העבירות, תוך הדגשת הצורך בשיקום. פסק הדין אושר, כאשר ההרכב הסכים כי כוונת המחוקק של סעיף 329(א) היא למנוע עבירות נוספות במהלך השתמטות ממעצר, אשר קיבלו משנה תוקף על ידי מעשיו של המערער המהווים כוונה פלילית.