ת"א 28702-04-12

תקציר

המחלוקת היא על התשלום החל בגין העברת זכויות בנכס כפרי בישראל בין החוכר המקורי, בן הרוש, לבין הבעלים החדשים, עילייב. רשות מקרקעי ישראל דרשה מבן הרוש דמי הסכמה, ואילו אילייב טען כי יש להחיל דמי רכישה, שהם נמוכים יותר. שאלת המפתח היא מתי הועברו הזכויות, שכן אגרות שונות חלות במועדים שונים. בית המשפט מצא כי הגורם הקובע הוא מועד הסכם המכר, שבמקרה זה היה 23.1.06, קודם לשינויים שהורידו את שכר הטרחה. לפיכך, חלים דמי ההסכמה, כפי שנקבעו בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 534. החלטה זו נתמכת גם בהסכם המכר, המזכיר את דמי ההסכמה, ובהתנהגותו של בן הרוש בבקשתו להנחה בו. בנוסף, טענתו של אילייב כי הם המקבלים החוקיים של הנכס אינה ראויה עד להעברת זכויותיו של בן הרוש אליהם, דבר שטרם קרה. גם תביעת ההשתק נגד בן הרוש, שטען לאגרה אחרת בעתירה אחרת, עשויה להצליח. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובעים לשלם לרשות מקרקעי ישראל 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.