תת"ע 4922-04-22

תקציר

המבקש הואשם בכך שרכב על אופניו החשמליים בכיוון הלא נכון בכביש חד סטרי, בניגוד לתקנות התעבורה. לאחר שהועלו ונדחו טענות מקדמיות, הודה המבקש באשמה. עם זאת, המשיב החליט לחזור בו מכתב האישום. לאחר מכן ביקש המבקש כי בית המשפט יפסוק לו את הוצאות הגנתו. המשיב טען כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ולכן יש לדחות חלק מהטענות, וכן כי הראיות מלמדות על סיכוי סביר להרשעה. השופט קבע כי למרות שטענותיו של המבקש מובנות, הנסיבות אינן מצדיקות פסיקת פיצויים. השופט ביסס החלטה זו על מספר גורמים. ראשית, נראה כי הראיות תומכות בהאשמות, והסתלקותו של המשיב מכתב האישום לא הצביעה על חוסר בסיס להאשמה. שנית, ההליך המשפטי התנהל בתוך פרק זמן סביר ולא נראה היה שהוא ממושך שלא לצורך. שלישית, גרסתו של המבקש לאירועים לא התקבלה; תחת זאת, המשיב הודה במשתמע בפגמים בטיעוניהם. לבסוף, השופט שקל את הנסיבות האישיות וקבע כי הן אינן מצדיקות פיצוי, מה גם שהמבקש הוא עורך דין, והעבירה היא עבירת תנועה קלה יחסית. לפיכך, הבקשה להוצאות משפט נדחתה.