דב"ע נז/9 - 6

תקציר

המערער, מורה שעבד במשרד החינוך, דרש כי הקצבה שלו תחושב על בסיס סך שנות הניסיון שלו בהוראה, לרבות תקופת לימודיו בבית ספר קתולי, וכי יינתן לו שכר השתלמות. הוא גם דרש שהפנסיה שלו תשולם מיום פרישתו. המערער סבל מבעיות שמיעה ופרש לגמלאות בשנת 1980 מסיבות רפואיות. אלא שהמשרד לא עמד בציפיותיו בנוגע לקצבת הפנסיה שלו. לאחר מכן פנה המערער מספר פעמים לבית הדין בדרישה להחזירו לעבודה או לקבל פנסיה גבוהה יותר. בית המשפט הורה על מספר דיונים מחודשים בעניינו, אך בסופו של דבר פסק בניגוד לדרישותיו. קצבת המערער נקבעה על 42% על בסיס שנות שירותו, אחוזים נוספים בגין עבודה בבית הספר הקתולי ובגין ליקויי בריאות, ומענק פרישה. בית המשפט הסכים עם קביעת בית המשפט המחוזי כי לא הוכחה הבטחה מנהלית להעניק למערער פנסיה מלאה וכי המערער לא עמד בנטל ההוכחה. בנוסף, קבע בית המשפט כי תביעתו של המערער לגמלאות הייתה צריכה להיות מוגשת בתוך שנתיים מיום פרישתו. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שהמשיב גילה נכונות להתחשב במצבו של המערער והפציר בהם לעשות כן. פסק הדין דחה את כל התביעות למעט סכום הקצבה, שהיה אמור להיות משולם ממועד פרישתו של המערער בהפרשי הצמדה וריבית. כן חויב המשיב בהוצאות המשפט של המערער ובשכר טרחת עורך דינו.