ע"פ 40240/07

תקציר

במקרה זה, *דורון ששון פורום נ' מדינת ישראל*, עוסקת בהשלכות המשפטיות של תשלום קנס בגין עבירת תנועה ובאפשרות להעברת הרשעה לאחר תשלום זה. העיקרון המשפטי המרכזי העומד על הפרק הוא תוצאת תשלום הקנס לפי סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. **עיקרון משפטי:** * **סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי:** סעיף זה קובע פיקציה משפטית: כאשר אדם משלם את הקנס הקבוע בתסקיר עבירה בתוך הזמן הקבוע (90 יום), הוא נחשב מבחינה משפטית כמי שהודה באשמה, הורשע וריצה את עונשו. תשלום זה משמש כהודאה מוחלטת באשמה. **חידוש/יישום משפטי:** * **חזקת התשלום והידיעה:** החוק יוצר חזקה כי תשלום קנס על ידי כל אדם מעיד על ידיעתו של בעל הרישיון על החיוב התלוי ועומד. הנחה זו ניתנת להפרכה. השאלה הקריטית מתעוררת כאשר אדם *מלבד* בעל הרישיון הרשום משלם את הקנס. במקרים כאלה, בית המשפט בוחן האם בעל הרישיון ידע, או היה עליו לדעת, שהקנס שולם על ידי אחר. * **עיתוי בקשות "העברה":** חידוש משפטי מרכזי או הבהרה בהקשר זה הוא כי בקשה ל"העברה" של דו"ח עבירה לנהג בפועל (מבצע העבירה) מותרת *רק לפני* תשלום הקנס. לאחר תשלום הקנס והפעלת החזקה לפי סעיף 229, ההרשעה נחשבת בדרך כלל סופית. * **הפרכת החזקה והתגוננות מפני הרשעה סופית:** פסק הדין מכיר בכך שלנאשם חייבת להיות הזדמנות להגן על עצמו מפני הרשעה סופית הנובעת מהחזקה המשפטית לאחר תשלום קנס על ידי צד אחר. הגנה זו תלויה בהוכחה כי בעל הרישיון לא היה מודע ולא יכול היה להיות מודע לאישום התלוי ועומד או לתשלום הקנס. המקרה *ר.א.ק. 2096/07 ציפורה רייני כוכבי נ' מדינת ישראל* מצוטטת כתקדים, המדגיש את דרכי ההגנה. **ניתוח החלטת בית המשפט:** בית המשפט קמא, ולאחר מכן בית המשפט לערעורים, דחו את בקשת המערער להעביר את העבירה לאשתו. ההנמקה נעוצה במעשיו ובמודעותו של המערער עצמו: * **ידיעת המערער:** בית המשפט מצא כי המערער יכול היה לדעת על האישום התלוי ועומד. דו"ח העבירה נשלח אליו, וגם אם אשתו שילמה את הקנס ללא ידיעתו המפורשת, הוא היה מקבל ההודעה הראשונית. * **עיכוב בפעולה:** באופן מכריע, לאחר תשלום הקנס וההרשעה שבאה בעקבותיו הייתה תוצאה של תשלום זה, המערער לא פעל במשך למעלה משנה לתיקון המצב או "העברה" של העבירה. עיכוב משמעותי זה נתפס כמערער את טענתו כי לא היה מודע להשלכות הקנס ששולם. * **סופיות ההרשעה:** בית המשפט אישר את העיקרון שתשלום הקנס, יחד עם ההשלכות המשפטיות שבאו בעקבותיו וחוסר המעש של המערער, חיזקו את ההרשעה נגדו. הניסיון להטיל את האשמה והאחריות לאחר מעשה, ולאחר שההליך המשפטי שנקבע הופעל על ידי תשלום הקנס, לא היה מותר. בעיקרו של דבר, המקרה חוזר ומדגיש כי בעוד שהחוק מספק דרכים לתיקון הרשעות שגויות הנובעות מתהליכים מנהליים כמו דוחות תנועה, דרכים אלה רגישות לזמן ותלויות בעמידה בזמן של זכויותיו של האדם ומודעות להליכים. הימנעותו של המערער מלפעול במהירות, בצירוף החזקה המשפטית הנובעת מתשלום הקנס, הביאו לדחיית ערעורו.