רע"א 45755-04-26

תקציר

בבקשה זו, בית המשפט המחוזי מרכז-לוד נדרש להכריע בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה, אשר נעתר לבקשת המשיב (התובע) למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, במסגרת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. **העובדות הרלוונטיות:** המשיב נפגע בתאונת דרכים ביום 24.5.23 והגיש תביעה לפיצויים מכוח חוק הפלת"ד. במקביל, עתר למינוי מומחה אורתופדי. המבקשת (חברת הביטוח) התנגדה לבקשה, בטענה כי התיעוד הרפואי דל, וכי הנזקים הנטענים מקורם בעברו הרפואי של המשיב או באירועים מאוחרים יותר, לרבות נפילה ב-2024. היא אף טענה כי שכר טרחת המומחה צריך להיות מוטל על המשיב. בית משפט השלום נעתר לבקשה, תוך שקבע כי קיים קושי להבין מתוך התיעוד הרפואי אם התלונות והטיפולים נובעים מהתאונה, או מנפילה מאוחרת, או משניהם. לאור כך, ומשאין המשיב יכול להגיש חוות דעת עצמאית במסגרת חוק הפלת"ד, קיים ספק המחייב מינוי מומחה. **החלטת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי, השופט צבי ויצמן, דחה את בקשת רשות הערעור. **ניתוח משפטי:** 1. **מעמד ההחלטה כהחלטה דיונית:** בית המשפט הדגיש כי החלטה המתירה מינוי מומחה היא החלטה דיונית, ולגבי החלטות מסוג זה, ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב, אלא במקרים חריגים של טעות ממשית ובולטת. ההחלטה בתיק זה אינה נמנית על מקרים חריגים אלו. 2. **הגישה המקלה במינוי מומחה בהליכי חוק הפלת"ד:** * **דרך ההוכחה הייחודית:** נקבע כי במסגרת תביעה לפי חוק הפלת"ד, הדרך היחידה של הנפגע להוכחת נזקו היא באמצעות מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. לכן, נוהג בית המשפט במשנה זהירות בטרם דחיית בקשה למינוי מומחה. * **העדפת מינוי על פני דחייה במצב של ספק:** גם כאשר מתעורר ספק אצל בית המשפט הדיוני באשר לצורך במינוי, יש להעדיף את המינוי על פני דחיית הבקשה. גם אם יתברר שלא נותרה נכות רפואית, ניתן "לרפא" את המינוי על ידי חיוב בהוצאות מתאימות. * **סף ראייתי נמוך ל"ראשית ראיה":** בית המשפט רשאי להכיר בקיומה של "ראשית ראיה" אף בהיעדר אסמכתא חד משמעית במסמכים הרפואיים, ולהסתפק ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי לתאונה. * **תלונות על כאבים כבסיס למינוי:** הפסיקה מכירה באפשרות למינוי מומחה בשל תלונות על כאבים ורגישות הנזכרים בתיעוד רפואי, אף אם מדובר בחומר דל. * **חוסר רצף טיפולי כגורם שולי:** העדר רצף טיפולי אינו שולל כשלעצמו את מינוי המומחה, ואינו מהווה דרישה קונקלוסיבית. * **שיהוי בפנייה רפואית:** שיהוי בפנייה להליך רפואי אינו שולל כשלעצמו קיומו של קשר סיבתי. 3. **יישום על המקרה הנדון:** * **תיעוד רפואי:** בית המשפט בחן את המסמכים הרפואיים. אמנם, בקרבת מועד התאונה קיים רק תיעוד מחדר מיון עם תלונות על כאבים ברגל שמאל ובכתפיים. אולם, קיימים מסמכים ממאוחר יותר (CT עמוד שדרה צווארי ומותני, MRI ברך, אולטרסאונד כתפיים) המעלים ממצאים אורתופדיים (בקע דיסקלי, בליטות, קרע במניסקוס) שאין לשלול בהכרח את הקשר שלהם לתאונה. * **תלונות על כאבים:** תלונות על כאבים, כפי שתועדו בחדר המיון ובהמשך, מהווים נימוק מספק למינוי מומחה. * **ספק באשר לקשר הסיבתי:** אף קיום נפילה מאוחרת (3.3.24) והתחלת טיפולי רפואה משלימה כשנה לאחר התאונה, אינם שוללים את הקשר החלקי של הממצאים לתאונה המקורית. קיים ספק באשר לקשר הסיבתי, המחייב בדיקה על ידי מומחה רפואי. * **הטלת שכר טרחת המומחה:** בית המשפט אינו סבור שיש להתערב בהחלטת בית משפט השלום להטיל את תשלום שכר טרחת המומחה על המבקשת (המבטחת). ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטה דיונית של הערכאה הדיונית בעניין שכר טרחת מומחה, שכן נתון בידיה שיקול דעת רחב. כמו כן, הפרקטיקה הנוהגת היא הטלת מימון שכר הטרחה על המבטחת, ורק במקרים גבוליים יש לשקול חיוב התובע, וזאת בזהירות כדי לא לחסום את דרכו. **סיכום:** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור. הוא אישר את החלטת בית משפט השלום למנות מומחה אורתופדי, תוך הדגשת הגישה המקלה והעדפת מינוי מומחה במצב של ספק, במיוחד בהליכי חוק הפלת"ד. כמו כן, בית המשפט אישר את הטלת שכר טרחת המומחה על המבטחת, בהתאם לפרקטיקה הנוהגת. ההחלטה משקפת את העיקרון לפיו יש לאפשר לנפגע להוכיח את נזקיו, גם כאשר התיעוד הרפואי אינו חד משמעי.