סע"ש 34447-05-18

תקציר

התובע, עובד שעבד אצל הנתבעים, הגיש נגדם תביעה בגין שלילת זכויותיו בעבודה. הנתבע הראשון נהנה מפירות עבודתו של התובע אך העביר את האחריות להעסקתו לנתבעת השנייה. הנתבעת הראשונה לא בדקה באופן יזום את תלושי השכר של התובע, ואף לא פיקחה באופן אפקטיבי על העסקתו של התובע כדי לוודא שהוא מקבל את כל מה שהוא זכאי לו. הנתבעת הראשונה גם לא מסרה לתובע הודעה מוקדמת על תנאי העסקתו בתוך 30 יום מתחילת עבודתו, ולפיכך מוטל עליה נטל ההוכחה בדבר שכרו השעתי של התובע, אשר בית הדין מצא כי הוא 33 ש"ח. העסקתו של התובע אצל הנתבעת הראשונה נמשכה תשעה חודשים וחצי, במהלכם לא ניתנו לו ימי חופשה כלשהם, ולפיכך מגיעים לו 2,376 ש"ח דמי חופשה. בית הדין קבע כי התובע לא פוטר ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים או הודעה מוקדמת, אולם התובע זכאי להפרשות המעסיק לרכיב הפיצויים החל מהחודש השביעי לעבודתו, בסך 1,473 ש"ח. התובעת זכאית גם לדמי חגים, הטבות פנסיה והפרשות לקרן פיצויי פיטורים מהנתבעת הראשונה, וכן פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, בסך 6,484 ש"ח. עוד הבהירה השופטת כי כל סכום שיקבל התובע בהליכים עתידיים נגד הנתבע השני יקוזז מהסכומים שנפסקו לו בהליך זה. לפיכך התביעה מתקבלת באופן חלקי, והנתבע הראשון חויב לשלם לתובע את הסכומים האמורים בתוספת ריבית משפטית ו-2,000 ש"ח הוצאות ושכ"ט עורך דין.