ת"א 19024-03-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום בהרצליה בנוגע לבקשה לסילוק על הסף או העברת דיון, בהתבסס על המידע שסופק: **העובדות הרלוונטיות:** * התובעת, יורשת של אדריכל (להלן – המנוח), תבעה את הנתבעות (מועצה אזורית גליל תחתון ואגודה שיתופית כפר קיש) בגין שכר טרחה עבור תכנון הרחבה במושב כפר קיש. * נטען כי המנוח ביצע את התכנון, אך הנתבעות לא שילמו לו את שכר הטרחה. * התובעת ביססה את הסמכות המקומית של בית המשפט בהרצליה על "מהותה ומקום כריתת ההסכם עם קבלת הודעת רשמן במשרדו ברמת השרון ו/או המקום שכוון לקיום התחייבות הנתבעים שהינה רמת השרון". * הנתבעות הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות מקומית, או לחילופין להעברת התביעה לבית המשפט המוסמך במחוז הצפון. * לטענת הנתבעות, מקום מושבן ועסקן הוא בגליל התחתון (מחוז צפון), ואין להן כל קשר להרצליה או למחוז המרכז. **ההכרעה השיפוטית:** בית המשפט (כבוד השופט דוד יצחק) קיבל את בקשת הנתבעות והורה על העברת התיק לבית משפט השלום במחוז הצפון. **ניתוח משפטי:** 1. **סמכות מקומית – עקרונות והתקנות הרלוונטיות:** * הסמכות המקומית נקבעת על פי תקנה 7(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018. * התקנות קובעות כי תובענה תוגש לבית המשפט הנמצא במחוז שיפוט של: * מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע. * מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים. * (במקרקעין) מקום בו הם מצויים. * (אם קיים) מקום השיפוט שעליו הוסכם בין בעלי הדין. * המבחן לקביעת הסמכות הוא מבחן הסעד, והוא נקבע על פי כתב התביעה בעת הגשתו. 2. **הטענה המרכזית של התובעת – מקום יצירת ההתחייבות / מקום קיום ההתחייבות:** * התובעת ניסתה לבסס את הסמכות המקומית על כך שההזמנה לביצוע התכנון התקבלה במשרדו של המנוח ברמת השרון, וכי התשלום עבור העבודה היה אמור להתבצע שם. * בית המשפט דחה טענה זו בהתבסס על שינויים מהותיים שחלו בתקנות סדר הדין האזרחי משנת 2018. 3. **השינוי בתקנות סדר הדין האזרחי (2018) והפרשנות השיפוטית:** * **ביטול חלופות:** התקנות החדשות (2018) ביטלו במפורש חלופות שהיו קיימות בתקנות הישנות (1984), כגון "מקום יצירת ההתחייבות" ו"המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות". * **פרשנות מצמצמת ל"מקום המעשה או המחדל":** בית המשפט קבע, בהתבסס על פסיקה עדכנית (כפי שהודגם בסעיף 25 להחלטה), כי החלופה של "מקום המעשה או המחדל" לפי התקנות החדשות מתפרשת באופן מצמצם. * **הבחנה בין עילה נזיקית לעילה חוזית/כספית:** הפסיקה הרווחת, כפי שמצוין בהחלטה, רואה ב"מקום המעשה או המחדל" כאילו מתייחס בעיקר לאירועים נזיקיים. היא אינה כוללת מחדלים חוזיים או כספיים, כגון אי-תשלום חוב נטען. * **בניגוד לתקנות הישנות:** בעבר, לפי תקנה 3(א)(3) לתקנות הישנות, מקום קיום התחייבות כספית נחשב למקום מושבו של הנושה (התובע). אולם, עם כניסתן לתוקף של התקנות החדשות, גישה זו אינה מתיישבת עוד עם הוראות תקנה 7. * **השלכה על התביעה הנוכחית:** בהיותה של התביעה דנן תביעה כספית לחלוטין, ושכן חלופת "מקום המעשה או המחדל" אינה חלה על מחדל חוזי או כספי, הרי שאין מקום לבחינת מקום קבלת התשלום (רמת השרון) כעילה המקנה סמכות מקומית. 4. **החלת החלופה הרלוונטית:** * כאשר חלופות אחרות (כמו "מקום המעשה או המחדל" בפרשנות המצמצמת, או "מקום יצירת ההתחייבות" המבוטלת) אינן חלות, סמכותו המקומית של בית המשפט נבחנת על פי החלופה העיקרית שנותרה: **מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע.** * בהינתן שמקום עסקן של הנתבעות הוא בגליל התחתון (מחוז הצפון), בית המשפט קבע כי הסמכות המקומית נתונה לבית משפט השלום במחוז הצפון. 5. **החלטה בנוגע להעברת התיק:** * בית המשפט השתמש בסמכותו על פי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, והורה על העברת התיק לבית משפט השלום במחוז הצפון לצורך ניתובו. * כן נקבע שהתובעת תישא בהוצאות הנתבעת 2. **חידוש משפטי/הדגשה:** ההחלטה מדגישה את ההשלכות המעשיות של השינוי בתקנות סדר הדין האזרחי משנת 2018, ובפרט את הפרשנות המצמצמת של חלופת "מקום המעשה או המחדל". החלטה זו מחזקת את המגמה השיפוטית כי תביעות כספיות, הנובעות מעילות חוזיות או מחדלים כספיים (כמו אי-תשלום חוב), יתבררו לרוב במקום מגוריו או עסקו של הנתבע, אלא אם כן קיימת הסכמה אחרת בין הצדדים או עילה נזיקית מובהקת. בכך, היא מבטלת למעשה את האפשרות לבסס סמכות מקומית על "מקום כריתת החוזה" או "מקום קיום ההתחייבות" במסגרת התקנות החדשות, אלא אם כן אירוע זה עצמו מהווה "מעשה" או "מחדל" במובן הנזיקי.