פש"ר 70227-07-18

תקציר

בית המשפט מצא כי הסכם הגירושין בין החייב לבין אשתו, המשיב, אינו אמיתי. ההסכם נחתם תוך שנתיים מפשיטת הרגל של החייב, העביר את מרבית נכסי בני הזוג לאישה, והותיר את החייב ללא דבר. בית המשפט קבע כי המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להסדר הגירושין, אשר קבע כי פעלה בתום לב ונתנה תמורה בעלת ערך לנכסים. עסקיו של החייב נקלעו לקשיים, והעברת הנכסים ביקשה להימלט מנושים – היא לא שיקפה קרע אמיתי בנישואין. עדותה של המשיבה הייתה חסרת אמינות, ולא הובאו ראיות חיצוניות לתמיכה בטענותיה. בית המשפט קיבל את עמדת המנהל המיוחד כי הקרע לכאורה מפוברק. זאת ועוד, התמורה שלטענת המשיב נתן לא הייתה סבירה או מסחרית בנסיבות העניין. המשיבה לא ויתרה על דבר בעל ערך, וטענותיה לא נתמכו בראיות מספקות. לפיכך פסק בית המשפט לטובת המנהל המיוחד, קיבל את בקשת הביטול והכריז על החייב פושט רגל. זכויותיו של החייב בנכסים היו אמורות להיות מוחזרות על שמו, והצדדים הונחו לנהל משא ומתן לפדיון זכויות אלה. אם לא יצליח, יוכל הנאמן להתערב ולממש את זכויותיו של החייב, תוך שמירה על הוראות החוק. בית המשפט אף הורה לחייב ולמשיב להשתתף בהוצאות ההליך, בסך 20,000 ₪, וציין כי המשיב עלול לעמוד בפני הליכי גבייה.