תמ"ש 58926-02-17

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב מחלוקת על הערכת שווי של מספר חברות בבעלות המשיב. העותר, המצוי בסכסוך עם המשיב, טוען כי דו"ח הערכת השווי של המומחה לוקה במספר פגמים. ראשית, העותר טוען כי שיטת תזרים המזומנים המהוון (DCF) אינה מתאימה במקרה זה ומטיל ספק בשיקול דעתו של המומחה בשימוש בה. עם זאת, בית המשפט מוצא כי בחירת המומחה בשיטת DCF סבירה ומוצדקת, שכן היא השיטה המקובלת ביותר להערכת שווי עסקים פעילים ומספקת את רמת הדיוק הגבוהה ביותר האפשרית. בנוסף, טוען העותר כי המומחה לא התייחס במידה מספקת להשפעת הכספים הלא מדווחים, או "הכסף השחור", על שווי החברות של המשיב. המומחה, בדו"ח ובחקירתו הנגדית, מכיר בהימצאותם של כספים לא מדווחים ומתייחס לסוגיה זו על ידי הגדלת הרווחיות הגולמית של החברה וביצוע התאמות אחרות בהערכת השווי, ובכך פועל לרעת המשיב. העותרת חולקת גם על סיווגו של העסק על ידי המומחה כמגרש סיטונאי ולא כחנות קמעונאית, או לחילופין, כעסק מעורב. עם זאת, המומחה מספק הסבר מפורט ומשכנע, הנתמך בראיות, מדוע יש לסווג את העסק כהרבה. זאת ועוד, המבקשת מבקשת לערער על הערכת המומחה את שווי חברה ג' כאפס, בטענה כי המומחה הסתמך אך ורק על מכתב של רו"ח החברה. עם זאת, בית המשפט מוצא כי למבקש הייתה הזדמנות להעלות חששות ולספק נתונים נוספים במהלך גיבוש חוות הדעת, אך לא עשה כן. ככלל, בית המשפט מסתפק בחוות דעתו המנומקת והמהותית של המומחה, ובהיעדר נימוקים משכנעים לתיקונה, מחליט לאמץ את דו"ח הערכת השווי של המומחה במלואו. העותר חויב לשאת בהוצאות המשיב, בסך 11,700 ₪, בשל דחיית עמדתו. לבסוף, בית המשפט מדגיש את הצורך של שני הצדדים לדבוק במתווה מוסכם ומעביר העתק מההחלטה לכונס הנכסים למודעות.