סע"ש 32842-10-19

תקציר

בית הדין מצא כי הנתבעת מס' 1 הייתה מעסיקתה בפועל של התובעת לאורך כל תקופת עבודתה ולא המציאה לה טופס הודעה המפרט את תנאי העסקתה, ולפיכך הורה לנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת פיצויים בסך 2,500 ₪. עוד הורה בית המשפט לנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת 5,993.42 ₪ בגין הפחתת שכרה שלא כדין, 6,000 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית, 4,204 ₪ בגין דמי הבראה, 3,600 ₪ בגין ימי חג ו-11,808 ₪ בגין הפרשות לפנסיה שלא שולמו. בנוסף, הורה בית הדין לנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 9,519 ₪, שכן התפטרות התובעת נחשבה כפיטורים. תביעתה של התובעת לשעות נוספות נדחתה מאחר שבית המשפט מצא כי קיבלה גמול שעות נוספות. הנתבעת מס' 3 חויבה לשלם לתובע 1,581.33 ₪ בגין הפחתת שכר, 720 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית ו-1,495 ₪ בגין הפרשות לפנסיה. לנתבעת מס' 3 נפסק ניכוי בסך 743 ₪ בגין אי מסירת הודעה מוקדמת על ידי התובעת. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת מס' 1 לשלם לתובע 2,000 ₪ הוצאות משפט השתתפות ו-8,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, ולנתבעת 3 לשלם 1,500 ₪ הוצאות אלו. הסכום הכולל בו חייבת הנתבעת מס' 1 הוא 34,214.42 ₪ והנתבעת מס' 3 חייבת בסך 4,404.33 ₪, הן כולל ריבית והן הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה.