ב"ש 2601/05

תקציר

המשיב מואשם בסחיטה באיומים, שוד והחזקה ושימוש בסם מסוכן, והתבקש מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. די בראיות נגדו, לרבות עדויות אביו ועובד בקניון, כדי להביא להרשעה. בהתחשב באופי העבירות, בית המשפט מוצא אותו כמסוכן לציבור ומסכים לבקשת התביעה למעצרו. עם זאת, נראה כי שורש מסוכנותו הוא התמכרותו לסמים, הנובעת ככל הנראה מתסמונת דחק פוסט-טראומטית כתוצאה משירותו הצבאי. מאחר שהניסיונות הקודמים להכניסו למסגרת שיקומית נכשלו, השופט מסרב לשחררו. אך מאחר שהתביעה לא התנגדה לבדיקת התאמתו לגמילה ושירות המבחן ממליץ על כך, השופט מחליט לאמץ את המלצתו של האחרון. המשיב משוחרר ממעצר ומועבר לבית חולים שיקומי, שם ישהה במעצר בית מלא לתקופה שלא תעלה על 45 יום. תקופה זו מאפשרת לו זמן למצוא מכון גמילה מתאים המומלץ על ידי שירות המבחן, שיפקח עליו. נאסר עליו ליצור קשר עם אביו – המתלונן – והוא נדרש לחתום על התחייבות עצמית, לספק ערבויות צד ג' ולמסור את דרכונו כדי להבטיח את קיום תנאי השחרור. אם יופרו תנאים אלה, יודיע בית החולים למשטרה והמשיב ייעצר. ההחלטה מהווה חריג לכלל לפיו אין לשחרר עצורים לשיקום במהלך מעצרם.