ע"א 2778/90

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר הורה לחברת ביטוח, המערערת, לפצות את המשיב בגין נכות לצמיתות ואובדן כושר עבודה מוחלט בעקבות תאונה. פוליסות הביטוח המדוברות כללו נספחים לביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח שלבים. המשיב דרש פיצוי לפי שני הנספחים אך המערער סירב, מה שהוביל לתביעה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, אך המערער ערער על ההחלטה. באשר לביטוח אובדן כושר עבודה, דחה בית המשפט העליון את הערעור ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, שכן היו די ראיות לכך שנכות חלקית של המשיב עלתה על סף הפיצוי. חוות הדעת בגין נכות פסיכיאטרית, אף שלא נכללה באופן פורמלי בתביעה, נשקלה בצדק על ידי בית המשפט המחוזי, שכן גם המערער התייחס אליה במהלך המשפט. בסוגיית ביטוח הבמה פסק בית המשפט העליון לטובת המערערת, שכן החלטת הערכאה הנמוכה יותר לא התבססה על ראיות מספיקות. השופטת הסתמכה על הידע השיפוטי שלה ולא על ראיות קונקרטיות, דבר שלא היה ראוי במקרה זה. לבסוף, נדונה גם שיטת חישוב ההצמדה והריבית. בית המשפט קבע כי יש להצמיד את הסכומים לפי המדדים הנזכרים בפוליסות, ולא לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה כפי שקבע בית המשפט המחוזי. יש לחשב את הריבית לפי השיעור שמשלם בנק ישראל על פיקדונות לשלושה חודשים. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו.