ב"ל 2096-12-19

תקציר

התובע, עובד חברת החשמל, הגיש תביעה בדרישה להכיר בפגיעתו בברכו כפגיעה בעבודה שנגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה. הנתבע, לעומת זאת, דחה את תביעתו, מה שהוביל את התובע להגיש תביעה. התביעה נועדה להוכיח כי פציעתו בברכו נגרמה כתוצאה מעבודתו, שכללה טיפוס במדרגות, כיפוף ומתיחת ברכיו. הנתבע טען כי התובע לא הצליח להוכיח התרחשותם של אירועים מקריים או מיקרוטראומטיים במהלך עבודתו. הם הדגישו כי עבודתו כללה תנועות שונות ולא תנועות חוזרות ונשנות וכי תיאורו את עבודתו אינו מצדיק הכרה בפציעתו כקשורה לעבודה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי עבודתה של התובעת כללה תנוחות סטטיות ולא תנועות חוזרות ונשנות, הנדרשות לביסוס מיקרוטראומה. יתר על כן, התובע לא הביא ראיות או עדים מספיקים כדי לתמוך בטענתו בדבר פעולות חוזרות ונשנות ספציפיות הגורמות לפגיעות בברך. לפיכך, קבע בית הדין כי התובעת לא ביססה תשתית עובדתית למיקרוטראומה הקשורה לעבודה ודחה את התביעה. החלטה זו התקבלה ללא פסיקת הוצאות, ולתובע זכות ערעור בבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.