ת"פ 7781-05-21

תקציר

פסק הדין דן באמות המידה לפיצוי נאשם שזוכה לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין, תוך התמקדות בשני טעמים: היעדר בסיס להאשמה ונסיבות נוספות המצדיקות פיצוי. התנאי הראשון לזכאות, דרישת סף, הוא זיכוי הנאשם. לאחר מכן על הנאשם לעבור את המשוכה השנייה על ידי הוכחת אחת העילות המנויות בחוק. גם אם תנאים אלה מתקיימים, לבית המשפט שיקול דעת האם לפסוק פיצויים. במקרה הנוכחי, השופט קבע כי אין חוסר בסיס להאשמה, שכן לתובע היו די ראיות כדי להצדיק את התביעה. עוד קבע השופט כי מחדלי חקירה לא פגעו בעניינו של הנאשם ולא היוו הצדקה לפיצוי, מה גם שלא ניתן לקבוע את תוצאותיהם בדיעבד. גם העילה השנייה, "נסיבות אחרות", לא חלה כאן. השופט ציין כי התנהלות התביעה הייתה הוגנת ויעילה, וכשלי החקירה לא פגעו בזכותו של הנאשם למשפט הוגן. כמו כן, הדגישה השופטת כי אין להעניק פיצוי כדבר שבשגרה במקרים של זיכוי, במיוחד כאשר לא הייתה התנהלות שערורייתית מצד התביעה או פגיעה מופרזת בנאשם מעבר ללחץ המובנה של להיות נאשם. פיצוי נאשמים על טעויות חקירה עלול לפגוע בעבודתם של גורמי התביעה בכך שירתיע אותם מלבצע את תפקידם. מאחר שהנתבעת לא עמדה בתנאי הזכאות, קבעה השופטת כי הפיצוי אינו הולם במקרה זה ודחתה את הבקשה. לנאשם זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 יום.