ע"מ 1335/06

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגישה אישה נגד בעלה בשנת 1999, בה תבעה מזונות עבורה ועבור בתם הבוגרת. הבעל לא הגיש כתב הגנה, ובית הדין פסק לטובת האישה וחייב את הבעל בתשלום מזונות חודשיים. שנים לאחר מכן ניסה הבעל לבטל את פסיקת המזונות ולבטל את חיוב המזונות. בית משפט קמא דחה את בקשת הביטול, אך קיבל את התביעה לביטול מזונות החל מחודש יוני 2003, עת החלה האישה לקבל את מלוא דמי השכירות ממחסני בני הזוג, תוך שנקבע כי הבעל ישלם סכום חודשי קבוע עבור השימוש בבית ובנוחיותיו. שני הצדדים ערערו על החלטת בית משפט קמא. ערכאת הערעור קבעה כי ממצאיו של בית משפט קמא צריכים לעמוד, שכן לא מצאה עילה להתערב בהחלטתו. בית הדין הדגיש כי הבעל לא הוכיח סיבה מיוחדת לביטול פסק הדין למזונות וכי סיכוייו להתגונן מתביעת המזונות הם מזעריים. בנוסף, קבע בית המשפט כי ביטול חיוב המזונות החל ביוני 2003, שכן האישה קיבלה את מלוא דמי השכירות ממועד זה ואילך, ותביעת הבעל למועד מאוחר יותר לא הייתה מוצדקת. עם זאת, ערכאת הערעור הסכימה חלקית עם טענות האישה. בית המשפט קבע, כי היה על בית משפט קמא להידרש לשאלת חלקו של הבעל בהוצאות משק הבית מחודש יוני 2003 ועד למועד שימצא בית המשפט לנכון. יש לזקוף את הבעל לתשלומי המזונות ששולמו לאישה בתקופה זו, למעט סכום קבוע של 850 ₪ וסכומים שנגבו בגין חוב העבר. בית המשפט אף הורה לבית המשפט קמא לבחון תביעות תלויות ועומדות אחרות ולקבוע בהתאם את זכויותיהם וחובותיהם של שני הצדדים. פסק הדין מסתיים בעידוד הצדדים לשקול בוררות לפתרון בעיותיהם הבולטות ומציע כי כל תביעה נוספת תוגש בהקדם לפסק דין מקיף. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.