הפ"ב 24712-12-14

תקציר

ראשיתו של הסכסוך בהסכם משנת 2001 לעבודות בנייה בין סימבול ישראל פיתוח לבין שתי חברות, אשר הועבר לבוררות בשל קשייה הכספיים של סימבול והתקדמות איטית בעבודה. הבורר פסק תחילה לטובת החברות, אך ההחלטה בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בשנת 2006 בנימוק שסימבול לא הצליחה להציג ראיות מכריעות, והתיק הוחזר לבורר לעיון נוסף. הבוררות נמשכה בעצלתיים, כאשר סימבול טענה כי מסמכים רלוונטיים לתיק אבדו כאשר משרדיהם נתפסו ונמכרו בשל הליכי ההוצאה לפועל נגדם. החברות טענו כי סימבול לא עמדה בגילוי המסמכים וביקשה להציג ראיות חדשות, וביקשו מהבורר לזמן עד שברשותו מידע רלוונטי. הבורר לא נענה לבקשה זו ובסופו של דבר פסק לטובת סימבול ופסק להם תשלום עבור העבודה שהושלמה. סימבול ביקשה מבית המשפט לאשר את פסק הבורר, בעוד החברות התנגדו לו וביקשו לבטלו, מה שהוביל לפסק הדין הנוכחי. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות החברות לביטול פסק הבוררות. נקבע כי הימנעותה של סימבול ממסירת המסמכים המבוקשים על ידי החברות אינה מהווה פגיעה בצדק הטבעי, שכן הן סיפקו הסבר סביר לאי יכולתן לעשות כן, והחברות לא הוכיחו די הצורך כי סימבול מסתירה ראיות. בנוסף, הבורר לא אשם בכך שלא זימן את העד, שכן החברות לא נענו לבקשתן. עוד קבע בית המשפט כי הבורר מילא אחר הוראותיו הקודמות של בית המשפט המחוזי ולא חרג מסמכותו. כמו כן, פסק הבוררות לא נוגד את תקנת הציבור, וזכותן של החברות למשפט הוגן לא נפגעה. בסופו של דבר, בית המשפט אישר את פסק הבורר והורה לחברות לשלם את הוצאותיה של סימבול.