מ. מקרקעין 367-08-20

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לשינויים בלתי מורשים שנעשו ברכוש המשותף בבית משותף על ידי בעל דירה, חזן, לרבות תוספת בניין ושינויים בכניסה לדירתו. התובעים שכנגד, בעלי דירות אחרים, דרשו את הריסת המבנים הבלתי מורשים. חזן טען לדחיית התביעה על יסוד שיהוי, התיישנות והסכמה מכללא של בעלי הדירות הקודמים. עם זאת, השופט פסק נגד חזן בנקודות אלה, בקובעו כי חלוף הזמן לבדו אינו מספיק כדי להצדיק את דחיית התביעה וכי טענת ההתיישנות אינה ישימה בשל אופייה המתמשך של הסגת הגבול. השופטת הבהירה כי תוספת הבנייה נבנתה לפני בעלותו של חזן וכי לא הייתה הסכמה מפורשת של כל בעלי הדירות לשינויים. יתר על כן, חזן לא סיפק את האישור התכנוני הנדרש לתוספת, כך שלא ניתן לקבוע אם הייתה לו הסכמת הרוב הדרושה. השופטת דחתה גם את טענתו של חזן בדבר הסכמה קונסטרוקטיבית של בעלי דירות אחרים שהרחיבו את דירותיהם, שכן ההרחבות אינן דומות דיאן לתוספת של חזן. באשר למשתמע משתיקתם של בעלי הדירות לאורך השנים, השופטת הכירה בכך שייתכן שהיה לחזן רישיון משתמע להשתמש בשטח המשותף, אך הדגישה כי ניתן לבטל היתר כזה. השופט ראה בהגשת התביעה הודעת ביטול וקבע כי על חזן להוציא את רכושו מהרכוש המשותף, לרבות הריסת התוספת הבלתי מורשית ואטימת הכניסה. לחזן ניתנו 90 יום לציית. לבסוף, השופט הורה לכל צד לשאת בהוצאותיו ונתן את ההחלטה ביום שלישי, 7 בדצמבר 2021.