ה"פ 22222-07-10

תקציר

התיק בבית המשפט נסוב סביב תוקפו של סעיף בתקנון אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בישראל, הקובע כי חברותו של חבר באגודה שיתופית לא תסתיים כל עוד יש לו זכויות וחזקה במקרקעין שבתחומי ההתנחלות. העותר, שהוא בעל רכוש בהתנחלות, ביקש לבטל סעיף זה, בטענה כי הוא פוגע בזכות היסוד שלהם לחופש ההתאגדות. עוד טענו כי הסעיף פסול משום שהוא נוגד את עקרונות השוויון בחלוקת הקרקעות ואת החלטות מועצת מקרקעי ישראל. מנגד, טענה האגודה השיתופית המשיבה כי הסעיף לגיטימי ומוצדק, בהתייחסה להסכם שנחתם בין העותרת לבין האגודה בשנת 1994, וכן לתקנות האגודות השיתופיות. בנוסף, טען המשיב כי העותרת לא מיצתה את כל ההליכים המשפטיים בטרם פנתה לבית המשפט וכי יש לדחות את העתירה בעילות אלה. לאחר ששקל את הטענות, פסק בית המשפט לטובת העותר, וקבע כי הסעיף המדובר פוגע בזכות היסוד לחופש ההתאגדות, הכוללת את הזכות לחופש ההתאגדות. בית המשפט הדגיש כי זכות זו היא אבן יסוד בדמוקרטיה וכי כפיית אדם להישאר חבר בעמותה מהווה פגיעה חמורה. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת המשיב כי עמדו בפני העותר סעדים משפטיים אחרים שהיה עליו למצות אותם, שכן הסעד העומד לרשותו אינו באמצעות גוף שיפוטי או מעין שיפוטי, אלא תלוי בהסכמת כל חברי האגודה השיתופית או מרביתה, שלא סביר שתינתן. עוד נקבע בפסק הדין כי סעיף זה סותר את החלטות מועצת מקרקעי ישראל בנוגע להליכי חלוקת קרקעות וקבלה להתנחלויות. משכך, הכריז בית המשפט על סעיף 11 לתקנון המשיב, וכל סעיף אחר הקושר בין זכויות במקרקעין ביישוב לבין חברות באגודה השיתופית, בטלים ומבוטלים. משמעות הדבר הייתה כי העותר, ולמעשה כל מתיישב ביישוב, יכול היה לבחור באופן חופשי להפסיק את חברותו באגודה השיתופית המשיבה. המשיב חויב לשאת בהוצאות הבקשה ולשלם לעותר 15,000 ₪.