ת"א 36355-07-16

תקציר

רשות מקרקעי ישראל תבעה את הנתבעים בגין שימוש בחמישה מבנים על חלקת קרקע באופן שהפר את תנאי חוזה החכירה שלהם, ותבעה החזר דמי שימוש שלא שולמו. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה ממספר טעמים מקדמיים, לרבות מיצוי עילות והיעדר יריבות. בית המשפט דחה טענות אלה, בקובעו כי לתובעת הזכות לנהל ולשמור על זכויות הבעלים במקרקעי ישראל, לרבות בקרקעות הקרן הקיימת לישראל, וכי מעמדם של הנתבעים כחוכרים נגזר מהסכם המשבצת. לגבי חמשת המבנים, בחן בית המשפט האם התובע הצליח להוכיח את אופיו, היקפו ומשך השימוש בו. לגבי מבנה 6 מצא בית המשפט כי דוחות התובעת סיווגו אותה תחילה כמאושרת, ולכן התובעת לא יכלה לתבוע לאחר מכן דמי שימוש. לגבי מבנים 8, 9, 12 ו-14 קיבל בית המשפט את טענות התובעת כי נעשה שימוש בלתי חוקי במבנים וחישב את דמי השימוש בהתאם. בית המשפט קבע את גודלם של מבנים אלה על סמך חוות דעתו של השמאי התובע, שכן הנתבעים לא סיפקו חוות דעת נגדיות. בית המשפט קבע כי הנתבעים חייבים בתשלום דמי שימוש בגין שימוש בלתי מורשה במקרקעין, וחישב את האגרות על פי שווי השוק של הקרקע כמפורט בחוות דעתו של שמאי התובעת, אותה העדיף בית המשפט על פני זו של הנתבעים. שיעור דמי השימוש נקבע על 6%, ובית המשפט קיבל גם את תביעת התובעת לרווח יזמי כחלק בלתי נפרד מהעשרת הנתבעים. בית המשפט פירט את דמי השימוש המגיעים עבור כל שנה, תוך התחשבות בתקופת השימוש במבנים ובמהותם, וחישב את סך האגרות החייבות לשנים 2009 עד 2015. לאחר עריכת ערכים אלה, קבע בית המשפט כי הנתבעים חייבים לתובע 333,970 ש"ח דמי שימוש, בתוספת 25,000 ש"ח הוצאות ושכ"ט עו"ד. זכות הערעור לבית המשפט המחוזי נשמרה לשני הצדדים בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.