ע"א 19343-03-11

תקציר

הערעור והערעור שכנגד במקרה זה נדחים. נקודת המחלוקת העיקרית בין המערערת לבין המדינה היא גובה הפיצוי שנפסק לראשון בגין הודאת המדינה בהתנהגות בלתי ראויה וברשלנות. סכום הפיצוי שפסק בית משפט קמא – 1,800 ₪ ליום עבור 33 ימי מעצר – סביר ומוצדק בנסיבות המקרה. הנסיבות כוללות את מהות העוולה, מידת רשלנות המדינה, תנאי המעצר והודאת המדינה באחריות. הפסיקה אליה הפנו שני הצדדים תומכת במסקנה זו, וכך גם נסיבותיו הפרטניות של המקרה. ערכאת הערעור מצדדת בשיקול דעתו של בית משפט קמא בעניין זה, במיוחד נוכח העובדה שהפיצוי שנפסק הוא בגין נזק לא ממוני, שמטבעו קשה לאמודו. אין מדובר בפסיקה תקדימית, ובית המשפט מדגיש כי יש לבחון כל מקרה מסוג זה לגופו. פערים בפסיקת פיצויים במקרים דומים נובעים מסיבות מהותיות ואינם מעידים על אפליה. לבסוף, ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין ההוצאות, אשר מותירה לסמכותו השיורית של האחרון.