ע"א 357/80

תקציר

מדובר בפציעתו הקשה של יהודה נעים, ילד, בתאונת דרכים שנגרמה על ידי חייל, וגרמה לנכות פיזית ונפשית משמעותית. בית המשפט המחוזי פסק תחילה פיצוי על בסיס ההנחה שיהודה יישאר בביתו 20 שנה ולאחר מכן יעבור למוסד. שני הצדדים ערערו, מה שהוביל לכך שהתיק נבחן על ידי בית המשפט העליון. עקרון הליבה בהערכת הפיצויים היה להשיב את הנפגע למצבו הקודם ככל האפשר, אם כי לעתים קרובות שיקום מלא אינו בר השגה. בית המשפט הדגיש כי הפיצוי לא צריך לשאוף להעניש, להביע אהדה או לחרוג מהנדרש, והוא צריך לשקף את הנזק שנגרם תוך התחשבות בהטבות צד ג' ובכל חיסכון שנעשה. פסק הדין התייחס לתשלומי פיצויים תקופתיים, המותאמים לנסיבות הנפגע, ולא לסכום חד פעמי, כדי לשקף טוב יותר את הנזקים האמיתיים לאורך זמן. ההחלטה גם הדגישה את חשיבות הטיפול המוסדי כאפשרות טיפול הוגנת וראויה לפגיעות דומות בחברה, תוך הכרה במגבלות הפיצוי הכספי להשגת הטיפול הטוב ביותר האפשרי. פסק הדין כלל בסופו של דבר תחשיבים מפורטים לטיפול בראשי נזק שונים כגון הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות וצורכי טיפול עתידיים, כשמטרת העל היא להבטיח פיצוי הוגן והולם לפגיעות שנגרמו להם.