ת"א 52918-01-12

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב תביעה לפיצוי כספי בעקבות תאונת דרכים בה נפגע רכבו של התובע. הסוגיות העיקריות העומדות על הפרק הן: (1) מועד קביעת שווי הרכב, (2) אופן חישוב שווי הרכב, ו-(3) גובה הנזק שנגרם לרכב. בית המשפט מצדד בדעת הרוב כי יש לחשב את שווי הרכב נכון למועד התאונה, וקובע כי מועד זה הוא מכריע ואחיד, תוך יישור קו עם עקרון השבת המצב לקדמותו. באשר לשווי הרכב, חוות דעתו של שמאי התובע, אשר העריך אותו ב-401,528 ₪, עדיפה על פני שמאי הנתבעת. נמצא כי שמאי התובע מספק הערכה סבירה ומשכנעת יותר, מה גם שהשמאי הנתבע לא הצדיק די הצורך את הערכתו ולא התייחס לממצאי שמאי התובע. לפיכך, בית המשפט קובע את שווי הרכב בעת התאונה כ-401,528 ₪. לגבי שווי ירידת ערך, בית המשפט בוחן בקפידה את חוות הדעת של שני השמאים ומעדיף את השמאי של התובע, הנוקט בגישה ריאלית יותר בהתאם לירידת ערך מסחרי. שמאי הנתבעת מסתמך על דו"ח ועדת ששון, שבית המשפט מכיר בו כראיה שאינה חד משמעית. שמאי התובע מצדיק את שיעורי הליקוי הגבוהים יותר, במיוחד עבור הכנף האחורית השמאלית, הדורשת עבודת תיקון נרחבת. בית המשפט מוצא את הסבריו סבירים ומשכנעים, במיוחד לאור הנזק החמור לרכב והסחירות הנמוכה. בסופו של דבר, בית המשפט מחליט על שיעור ירידת ערך של 24.5%, ופוסק לתובע 48,374 ₪ כפיצוי בגין ירידת הערך, בצירוף ריבית והצמדה מיום התאונה. בנוסף, הנתבע חויב לפצות את התובע ב-80% משכר טרחת השמאי ו-20% משכר טרחת עורך הדין בתוספת מע"מ. הנתבע אחראי גם לשכר טרחת עדים. בית המשפט דוחה את בקשת התובע לריבית מרבית לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, וסבור כי הייתה מחלוקת בתום לב. לשני הצדדים הזכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.