ע"א 7937/04

תקציר

הערעור מתייחס לניכוי הוצאות מבסיס מס שבח בעקבות מכירת זכות חכירה במקרקעין. המשיבים מכרו זכות חכירה בנכס חקלאי, לרבות מבנה מגורים, ותבעו ניכויים שונים מהתמורה החייבת שקיבלו. עיקר המחלוקת נגעה לניכוי דמי ההסכמה ששילמו המשיבים למינהל מקרקעי ישראל בגין הסכמתו למכירה, ולשכר טרחת עורך דין ששילמו בקשר למכירה. הצדדים חלוקים בשאלה האם יש לנכות שכר טרחה זה במלואו או באופן יחסי בלבד, בהתאם ליחס שבין התמורה החייבת לבין סך התמורה שקיבלו המשיבים. ועדת הערר למס שבח מקרקעין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קבעה כי אמנם ניתן לנכות שכר טרחת עורך דין באופן יחסי, אך יש לנכות את שכר טרחת ההסכמה במלואו. הוועדה ביססה את פסק דינה על הניסוחים השונים הנהוגים בסעיפים הרלוונטיים בחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) לעניין שכר טרחת הסכמה, המתייחס ל"כל סכום ששולם", ושכר טרחת עורך דין, המתייחס למונח המצומצם יותר "שכר טרחת עורך דין". משמעות החלטת הוועדה הייתה כי המשיבים יוכלו לנכות את מלוא דמי ההסכמה מהתמורה החייבת במס. המערערת טענה כי יש לפצל את שכר טרחת ההסכמה באופן יחסי, בדומה לשכר טרחת עורך הדין. שופט בית המשפט העליון, בהסכמה עם המערערת, קבע כי עקרון המידתיות חל על ניכוי דמי הסכמה לאחר פיצול פיזי של נכס. יתר על כן, השופט מצא כי המשיבים לא סיפקו פרטים מספיקים כדי להצדיק ניכוי מלוא דמי ההסכמה ששילמו, ולפיכך, במקרה זה, יש לנכות את האגרה באופן יחסי, בהתאם ליחס בין התמורה החייבת לסך התמורה. לפיכך, הערעור התקבל, והמשיבים היו רשאים לנכות רק את החלק היחסי של דמי ההסכמה השווה לחלקה היחסי של התמורה החייבת מסך התמורה שהתקבלה.