עב"י 30912-01-21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ערעור שניתן על החלטות של בתי דין משמעתיים בנוגע להפרות אתיות שבוצעו על ידי עורך דין, שהורשע בשורה של עבירות הקשורות להתבטאויות לא ראויות ולא מכובדות שנאמרו במהלך הליך משפטי שבו היה צד, וכן בכך שלא פנה למתלונן לפני הגשת התביעה. ההצהרות, הן בדיבור והן בכתב, תוארו כחוצות את כל גבולות השפה המקובלת ונחשבו כמיותרות להגנה על מעמדו וזכויותיו של עורך הדין. יתר על כן, עורך הדין הורשע בעבר בעבירות דומות. עוד הסכים בית המשפט כי החובה לנהוג כראוי, כאמור בכללי האתיקה, חלה על עורך דין המייצג את עצמו. פסק הדין מסכם את פסקי הדין הקודמים בתיק ואת השיקולים העומדים מאחוריהם, תוך הדגשת הכבוד שמגלים בתי הדין לבתי הדין המשמעתיים בשל מומחיותם ביישום נורמות אתיות. בסופו של דבר, הערעור נדחה, שכן בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהרשעה או בעונש שהוטל, שנחשב מקל. בקשתו של עורך הדין להמשיך ולטפל בתיקים קיימים במהלך ההשעיה נדחתה, אך בית המשפט דחה את תחילת ההשעיה כדי לאפשר לעורך הדין לקיים דיונים שנקבעו למועד הקרוב. ההחלטה חיזקה את חשיבות הכבוד והאיפוק במקצוע עריכת הדין והדגישה את היקף ההתערבות המצומצם בענייני משמעת.