ת"א 60010-12-22

תקציר

בפסק הדין דוחה בית המשפט את התביעות שהגישו התובעים בשל התיישנות ושיהוי מהותי. בית המשפט מדגיש את זכות היסוד לגישה לצדק, אך מדגיש את הצורך להחיל את ההתיישנות ההתיישנות אך ורק כדי להבטיח סופיות וודאות משפטית בענייני רישום מקרקעין. בית המשפט מתייחס למספר רב של מקרים, וקובע כי בתביעות מקרקעין לפי סעיף 93 לפקודת ההסדר, תקופת ההתיישנות החלה יכולה להיות 7, 15 או 25 שנים, כאשר גישתם המקלה עדיין קובעת כי התביעות מיושנות. נמצא כי שתי התביעות בת"א 60010-12-22 ובת"א 25619-02-23 הוגשו לאחר המועד האחרון על פי אמות מידה אלה, ללא כל הצדקה ממשית לשיהוי, כגון גילוי עובדות שאינן בשליטת התובעים. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי התובעים לא הציגו כל עילה תקפה לתיקון רישום המקרקעין בעקבות הליכי פשרה, כנדרש בסעיף 93. הטענות להונאה נראו מעורפלות, חסרות ראיות משמעותיות או ספציפיות הדרושה לפתיחת מרשם המקרקעין. בית המשפט מדגיש את הצורך בתחולה מצמצמת של סעיף 93 ומדגיש את החשיבות של הבטחת סופיות הזכויות במקרקעין, שכן זכויות רשומות לאחר ההסדר נחשבות למכריעות. בנוסף, התובעים בת"א 60010-12-22 לא הוכיחו את חוסר המודעות הבלתי נמנע שלהם למעמד הקרקע, ובכך לא תיקפו את תביעתם באופן יעיל. לפיכך, שתי התביעות נדחות, והתובעים נדרשים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ כל אחת, שישולמו בתוך 30 יום, עם קנסות על שיהוי.