ע"א 5231/10

תקציר

פסק הדין מחזק בראש ובראשונה את קביעותיו של בית משפט קמא, וקובע כי אין צורך להתערב ברוב פסקי הדין המקוריים בדבר נכותו התפקודית של המערער. הגם שהכיר בחומרת פגיעתה של המערערת ובהשפעתה על עתידה, מסכים בית המשפט עם קביעתו של בית משפט קמא בדבר נכותה המשמעותית אך לא המוחלטת. הוא מציין כי לא ניתן להתייחס אליה כבלתי כשירה לחלוטין לעבודה. בית המשפט מציע כי היה מקום למנות מומחה שיקומי בשל גילו הצעיר של המערער ומידת נכותו אך מחליט שלא לשנות את המסלול בשלב זה. המערערת, למרות אתגריה, מנהלת אורח חיים ושאיפות פעילים יחסית, דבר המעיד על כך שמוגבלותה אינה חמורה כפי שנטען על ידי המערערים. בית המשפט מחליט להגדיל את הפיצוי בשלושה תחומים מרכזיים: הפסד השתכרות בין הגילאים 18 ל-24, הוצאות רפואיות ופסיקה משמעותית של דמי אפוטרופסות עתידיים, כאשר האחרון מכיר באפוטרופסות הקבועה שקבע בית המשפט. עם זאת, ערעורן של המערערות מס' 1 ומס' 3 נדחה, שכן לא הוכחו נזקים גופניים או נפשיים מספיקים לתביעות פיצויים. הבקשה להצגת ראיות חדשות בנוגע להוצאות רפואיות בעבר נדחית אף היא, תוך שמירה על המסקנה של פיצוי מוגדל רק למערערת מס' 2. ככלל, הערעור מתאים את הפיצוי למערערת מס' 2 ומטיל הוצאות משפט על המשיב, תוך אישור פסק הדין בהסכמת השופטים.