בג"צ 5304/15

תקציר

העותרים ערערו על חוקתיות החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר, המתירה טיפול רפואי כפוי באסירים השובתים רעב. החוק נחקק בתגובה לתופעה חוזרת ונשנית של שביתות רעב ממושכות של אסירים, לרבות עצירים מנהליים, שההסדר הקיים בחוק זכויות החולה לא התייחס אליה דייקה. החוק קובע נוהל מקיף, הכולל מנגנוני בקרה רפואיים ומשפטיים, לפיו ניתן להעניק טיפול רפואי כפוי לאסיר השובת רעב, לרבות הזנה בכפייה, כמוצא אחרון, להצלת חייו או למניעת נכות קשה ובלתי הפיכה, בכפוף להגבלות שונות שנועדו לשמור על כבודו. בעתירה נטען כי החוק פוגע בזכויותיהם החוקתיות של האסירים, לרבות זכותם לאוטונומיה, לשלמות גופם ולחופש הביטוי, וכי הוא משרת תכליות פוליטיות שאינן קשורות לצורך רפואי. המשיבים הדגישו את אחריותה של המדינה לחייהם ולבריאותם של האסירים המוחזקים במשמורתה, וטענו כי החוק מאזן בעדינות בין חובתה של המדינה לשמור על קדושת החיים לבין האוטונומיה של האסיר, וכי הוא עומד במבחני החוקתיות. בית המשפט קבע כי החוק עומד במבחני החוקתיות. הוא מדגיש את תכליתו מצילת החיים של החוק, שהיא ראויה ודומיננטית, ואת התכלית הביטחונית המשנית, ומציין כי החוק כולל תהליך הדרגתי ומאוזן, המלווה בפיקוח ובקרה רפואיים ומשפטיים, תוך שמירה על יחס הולם בין יתרונותיו לבין פגיעה אפשרית בזכויות חוקתיות. גם השיקול הביטחוני, שהוא חריג וייעשה בו שימוש במשורה, עומד במבחן החוקתי. לפיכך העתירות נדחו.