עת"מ 16107-06-17

תקציר

השופטת דחתה את העתירה לאחר בחינה מדוקדקת של מכלול הטיעונים שהציגו הצדדים. העותרים טענו כי החלטת ועדת הערר להתעלם מהטענות שהועלו על ידם היא שרירותית וחסרת סמכות. עם זאת, השופט מצא כי ועדת הערר בחנה ביסודיות את מכלול טענות העותרים וטיעוניהם, והחלטתה הייתה סבירה ומאוזנת. השופט אף הסכים עם המשיבים כי יש להגביל את התערבותו של בית המשפט בהחלטות מינהליות, במיוחד אלה הנוגעות לרשויות התכנון, למקרים של חוסר סבירות קיצוני. באשר לטענות העותרים בדבר חסימה נופית, ציין השופט את הצורך הציבורי החיוני בחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה ומצא כי החלטת ועדת הערר לתעדף צורך זה על פני פגיעה נופית הייתה סבירה. השופטת דחתה גם את טענות העותרים בנוגע למסמך המדיניות, טענות נוספות בדבר אחוזי הבנייה והחלת הוראות תמ"א 38 על המבנה. השופטת הדגישה כי המבנה עמד בתנאי הסף של תמ"א 38 וכי פרשנות תכליתית של הסעיף הרלוונטי ראויה במקרה זה. כמו כן, קיבלה השופטת את פרשנות המשיבים לסעיף 4.2, המאפשר את תחולתה של תכנית המתאר הארצית גם אם ניתן היתר לתוספת בניה לאחר מועד מסוים. ככלל, השופט לא מצא פגמים מהותיים או חריגים בהחלטת ועדת הערר וקבע כי יש לדחות את העתירה. העותרים חויבו לשלם הוצאות משפט ואגרות.