ע"פ 4086/91

תקציר

בהכרעת הדין מעורבים שני מערערים, מימון ופדידה, שהורשעו תחילה בקשירת קשר לביצוע גניבה בממ"מ מטענים בשדה התעופה לוד. המערער הראשון, מימון, עבד אצל ממן, האחראי על הטיפול במטענים, ואילו השני, פדידה, הועסק אצל עמיל מכס. התיק נשען על ראיות נסיבתיות, ובראשן העובדה שמימון נצפה מעמיס חבילות גנובות על רכבה של פדידה. עם זאת, בערעור קבע בית המשפט העליון כי הראיות אינן מספיקות כדי להוכיח באופן חד משמעי את מעורבותה של פדידה. הראיות הנסיבתיות רק העלו חשדות מבלי לבסס את אשמתו באופן סופי, מה שהוביל לביטול הרשעתו. מנגד, בית המשפט אישר את הרשעתו של מימון בגניבה שכן הראיות נגדו היו משמעותיות ועצמאיות; זה הראה בבירור את מעורבותו בפשע. בית המשפט טען כי גם ללא השתתפותה של פדידה, מעשיו של מימון העידו על כוונה לגנוב, שהושלמה לאחר העמסת החבילות על הרכב, תוך העברת השליטה מממן. כתוצאה מכך, בעוד ששניהם זוכו מאשמת קשירת קשר מחוסר ראיות, הרשעתו של מימון בגניבה עמדה בעינה, ומשקפת את חלקו הברור והפעיל בעבירה. בית המשפט גם סירב להקל בעונשו, והדגיש את חומרת העבירה שביצע עובד ציבור ואת הצורך בהרתעה.