בר"ע 1059/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פרשנותו של סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל, העוסק בהליכי מימוש משכנתא לחייבים שנטלו הלוואות לרכישת דירות מגורים ונקלעו לקשיים כלכליים. השאלה המרכזית הייתה האם יש לחשב את דמי ההוצאה לפועל, הנגבים בעת הגשת בקשה למימוש משכנתא, על בסיס סך חוב ההלוואה או רק על פי החוב בפיגור. בית המשפט קבע כי החלטת מנהל ההוצאה לפועל לדון בבקשות כערעור ופרשנותו לחוקים הרלוונטיים היו סבירים ומפורטים. השופט הסכים עם לשכת ראש ההוצאה לפועל כי המונח "שווי בעת הגשת הבקשה" מתייחס לחוב ההלוואה כולו ולא רק לחוב בפיגור. הם הצדיקו פרשנות זו בכך שהתייחסו להיסטוריה החקיקתית ולתכלית של החוקים הרלוונטיים, והדגישו כי כוונת התיקון נועדה לסייע לחייבים שנקלעו לקשיים כלכליים זמניים. יתר על כן, השופט הדגיש כי הבחנה בין חייבים שניתנות להם הזדמנויות נוספות לפרוע את חובותיהם לבין אלה שאינם זכאים לכך תהיה בלתי מוצדקת ואולי אף מפלה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי המבקש פועל לטובת החייב, וציין כי מטרת המחוקק לא הייתה לוותר על האגרה הנוספת אלא להעניק סעד מוגבל לחייבים. לבסוף הגיע השופט למסקנה כי החלטת מנהל ההוצאה לפועל לעדכן את תיק ההוצאה לפועל במלוא חוב ההלוואה ולחייב את תשלום דמי ההוצאה לפועל המקבילים הייתה נכונה, ולפיכך הערעורים נדחו.