סע"ש 30894-12-14

תקציר

התובע, קצין משטרה, פוטר בגין ביצוע עבירות של זיוף והפרת אמונים. התובע תבע ממשטרת ישראל (הנתבעת) פסק דין הצהרתי, בטענה כי מועד פיטוריו החוקיים הוא אוגוסט 2010, ולכן עליו לקבל קצבה תקציבית והטבות נוספות החל ממועד זה. התובע ביקש גם פיצוי בגין עוגמת נפש ומרמה, וכן הטבות כספיות אחרות. לחילופין, ביקש התובע את הסכום המהוון של ההטבה, לרבות מענק, וניכוי סכומי פיצויים. בית הדין מצא כי התובע לא היה זכאי לפנסיה תקציבית או למענק נוסף שכן פוטר לפני שהגיע לגיל הזכאות, ונסיבות פיטוריו לא אפשרו הארכת שירות. בנוסף, קבע בית הדין כי הנתבעת לא הפרה את חובת תום הלב כלפי התובעת בדבר אי קיום שימוע או מתן הודעה מוקדמת על פיטורים. בית הדין הדגיש כי מעשיו של התובע עצמו, שהובילו לפיטוריו השניים, הפרו את החוק ואת ההסכם שהושג בעתירה קודמת. לפיכך, נדחו תביעותיה של התובעת לפנסיה תקציבית, מענקים והטבות כספיות אחרות. כמו כן, בית המשפט אישר את החלטת הנתבעת לשלם לתובע 80% מפיצויי הפיטורים שלו, וקבע כי היא חוקית וסבירה. גם טענות התובע להפרשי הצמדה והכללת שנות שירותו הצבאי לצורך חישוב פיצויי הפיטורים נדחו. בית המשפט חייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 18,000 ₪. אחד השופטים הביע דעה חולקת וקבע כי המשטרה פעלה בחוסר תום לב, והיה עליה להיעתר לחלק מבקשת הפנסיה של התובע.